מגמר התיכון אל קרסולי הצבא

מה נסגר

מה נסגר

ואיך חוזרים אחורה?

איך מחזירים את הגלגל לאחור?

לימים בהם הכל היה מושלם, לימים של אושר רצוף, לימים שהרגשתי במקום שלי בחיים. ואין תחושה נפלאה מכך.

אני לא מעדכן הרבה. לא כי טוב לי פתאום. פשוט הצבא לוקח ממני את כל כוחותיי.

פעם זה היה יומיות? השתדרג לחמשושים עם לילות לבנים, ועכשיו מתברר שאני סוגר שבועיים.

ואני טוחן. וטוחן וטוחן וטוחן.

ועובד מ10 בבוקר עד 3 בלילה.

ויש לי כ"כ הרבה נקודות שבירה. ואני מנסה להסתיר כי אני שונא שאנשים חופרים.

אבל כ"כ מסריח שיש רגעים שאני כבר לא שם זין, ושאנשים יראו בפנים שלהם שיש כאן חייל שסובל.

שהקצינים יבינו בנימה שלי ובהבעות הפנים שלא טוב לי ככה.

אני אדם של חופש. אני לא הטייפ של לעבוד 15 שעות ביום. אני לא הטייפ של להיות רחוק כ"כ מהחברים שלי עד כדי ניתוק מוחלט מהם.

אבל הקצינים לא יבינו.

כי זה באג'נדה שלהם לעבוד עד השעות הקטנות של הלילה.

כי זה לא חריג והרבה עושים את זה, אז זה בסדר.

ואם אני מראה פרצוף חמוץ מדי, הם חושבים ש"איתי, תתאפס על עצמך, אני לא מרשה לך להיות שבוז" יעזור.

אני לא אעבור כי זה התפקיד שהכי מתאים לי מקצועית, והיחיד, כנראה, שבאמת יעזור לי בהמשך.

אבל מסריח לי כ"כ. אני כולה שנה בצבא וכבר מרגיש שחוק לגמרי. ויש לי עוד כפליים זמן להשקיע בצבא.

כל הזין בצה"ל, רבותיי.