לפני שנתיים הייתי אצל חברים בראשון לציון. בשעות הערב התכוונתי לחזור לכיוון תל אביב, וחיכיתי בתחנה של הקו לתל אביב. הייתי בטוח שאיחרתי לאוטובוס האחרון אבל למזלי הגעתי עשר דקות לפניו. בדיוק הייתי בתקופה של התגברות על קשר לא פשוט, אבל היום הזה דווקא הלך טוב, והגשם והכפור מילאו אותי באנרגיות חיוביות. העיר נראתה כ"כ נקיה וטהורה באותו יום. אני אוהב קור ואוהב גשם. תוך כדי שאני מזמם את "אין לי מקום" של מטרופולין, המתנגן לי באוזניה חצי שבורה באוזן ימין, אני בודק כמה כסף נשאר לי.
הייתי בטוח שנשאר לי מספיק. היה לי איזה שטר של עשרים, ועוד כמה מטבעות של שקל ושניים, זה אמור להספיק לנסיעה של גג שמונה שקלים.
נפלו פניי כשגיליתי שיש לי רק שקל בארנק. הכספומט הקרוב נמצא במרחק של כעשר דקות הליכה. והאוטובוס? אמור להיות כאן עוד שש דקות. בגלל הגשם אולי יתעכב בדקותיים.
לאחר הרהורים של חצי דקה החלטתי לנסות להתנגב לאוטובוס איכשהו. זה לא שיש לי ברירה אחרת. מלמלתי לעצמי משהו כמו "זה בסדר, אני נוסע כל יום באוטובוסים, הם מרוויחים עלי מספיק כסף גם ככה, אז פעם אחת אני לא אשלם על נסיעה, זה לא כזה ביג דיל" בתור ניסיון להצדיק את המעשה. ככה זה כשעושים משהו שנוגד את האמת שלך. אתה מנסה לשקר לעצמך ולמצוא תירוצים למה אתה צודק ומדוע מעשיך אינם פסולים.
הצלחתי לעלות לאוטובוס תוך כדי התכופפות והתגנבות מהירה מאחורי שאר הנוסעים המשלמים לנהג.
"ברוך השם. רק שאגיע כבר הביתה. הייתי בטוח שאתקע כאן כל הלילה. ופעם הבאה תדאג שיהיו לך פאקינג עשרה שקלים לאוטובוס, אידיוט."
תוך כדי חצי נמנום חצי הזיה באוטובוס, אני שומע קול מעומעם קורא, "כרטיסים לביקורת בבקשה".
הלב שלי ירד לתחתונים כגנב שכובעו עולה באש.
בלי לחשוב פעמיים ירדתי באותו הרגע מן האוטובוס.
יופי, אידיוט. מה עשית עכשיו?
השעה חצות, אתה באיזשהו חור בין ראשון לציון לתל אביב, ואין לך שקל. מי יודע מתי יגיע האוטובוס הבא-
היי, הייתי על האוטובוס האחרון.
נהדר. זה באמת נפלא. עכשיו אתה תקוע כל הלילה ב... איפה אני בכלל?
רגע, זה לא בת-ים?
מוכר לי הרחוב...
אלוהים אדירים, אקסית שלי גרה כאן.
"איתי?", אני שומע מאחורי בקול מוכר.
זאת האקסית שלי. עומדת מאחוריי עם תיק גב ונראית נסערת.
דווקא התקרבנו לאחרונה. הינו בקשר טוב בחודש האחרון, בעיקר מאז שזרקה אותי הבחורה שגרמה לכל התקופה הזאת להראות רע.
"מה אתה לעזאזל עושה כאן? אתה בבת ים בלי להגיד לי? אפילו לא חשבת לקפוץ להגיד שלום?"
"טוב, את מבינה, עליתי על אוטובוס בלי לשלם, ובדיוק עלה כרטיסן, אז ירדתי מהר, ופתאום הגעתי לכאן- ..."
זה נשמע כאילו דפקתי את החירטוט של חיי כאן.
שתיקה מביכה של מספר שניות, מלווה במבט של "וואט דה פאק" מצידה.
אחרי זה חייכה בחצי חיוך ואמרה, "אתה יודע, לא הייתי מאמינה לאף אחד אחר. אבל אתה הזוי ואיכשהו הגיוני שזה קרה לך. אתה יודע, כבר מאוחר ואני חושבת שהאוטובוס הבא יגיע רק מוקדם בבוקר. רוצה לעלות למעלה, לקחת איזה שוקו חם, וללכת לשבת קצת על חוף הים? עבר הרבה זמן מאז שעשינו את זה."
"איך שגלגל מסתובב לו", מלמלתי.
"מה אמרת?"
"לא, כלום. תוכלי להלוות לי מעיל?"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
