מגמר התיכון אל קרסולי הצבא

קשר של סתם

שגרה של סתם

מהות של סתם

סתם סתם סתם.

שגרת עבודה, שגרת מציאות. שגרת שגרה. לא מתפתח, לא מתרחב, לא משכיל. אולי קצת ברמת ה-TCP והתכנות. אבל זה לא באמת נחשב. זה סתם כלי מקצועי.

המרדף הזה אחרי המעגל שלא נגמר לעולם קצת מחליא אותי. שוב לימודים, שוב עבודה, ואז אתה לומד עוד קצת, ומרוויח עוד קצת.

מבזבז על זה 9 שעות ביום במקרה הטוב.

9 שעות כל יום.

9 שעות.

9 שעות בהם יכולת למצוא את האמת שלך. בהם יכולת להרחיב אופקים, כל יום ויום. בהם יכולת לראות סרטים וללמוד תאוריות ולעשות כ"כ הרבה.

והמסגרת לוחצת עליך, וגורמת לך להתעסק רק במה שחשוב. מה שחשוב לחברה, כמובן. להתקין עוד שרת, הם אומרים. הרשת שלנו הכי מאובטחת בעולם, הם מתרברבים.

אבל למי אכפת. בלי האמת שלך, גם ה-16 אלף האלה בחודש לא שווה כלום.

ויש כ"כ הרבה חלומות.

אני רוצה ללמוד פסיכולוגיה, עם כמה שזה לא קשור למדעי המחשב ול"מסלול" החיים שלי.

אני רוצה לטוס ליפן. אני רוצה לעבור לגור שם לשנה-שנה וחצי.

אני רוצה להספיק לממש את עצמי באמת ולהגיע לתפקיד מפתח אמיתי בהיי-טק. הפנטזיה אומרת שלפחות יוזמת סטארט-אפ.

ואולי גם לנסות לחייך בין השורות.

אבל לך תממש את החלומות שלך, ובאיזה זמן בדיוק?

ואחרי זה אנחנו עוד קוראים לעצמנו יצורים בעלי בחירה חופשית.

בהמשך למהות הסתם, אתה גם מתחיל לפתח המון קשרי סתם.

כמו הקשר שיש לי עכשיו עם הבחורה הזאת, אקסית של חבר טוב שלי.

היא חמודה והכל, אבל לא באמת מתעניינת בי. מדברת איתי רק כי אני החבר של האקס, והיא צריכה איפשהו אחיזה בעולם שלו.

לא באמת אכפת לה, וגם לא ציפיתי שזה יקרה האמת. אבל אתה משחק את המשחק. מחייך ותומך, ומשחק כאילו אתה לא יודע.

למה? סתם. בדיוק כמו כל שאר קשרי הסתם.

קשרי סתם עם בנות שאתה משאיר על הרדאר רק כי אתה יודע שהן בחורות זולות.

קשרי סתם שאתה משאיר עם אנשים מהעבר כי אתה חי בסרט שהם יעשו רולבק ויקלטו שאתה בעצם הדבר הכי טוב שקרה להם בחיים.

קשרי סתם עם אנשים שמעניינים לך את התחת. בזמן אחר ובמקום אחר, לא היית מאמין לעצמך שאתה באמת בקשר איתם.

קשרי סתם כדי להשאיר לך אופציות. כדי לעזור לך לפרפר בעולם הזה קצת יותר בקלות. כדי להיאחז במשהו, כשאין דבר אמיתי באופק.

ואז החיים שלך... כן, הם די סתם שכזה.