מגמר התיכון אל קרסולי הצבא

את השאלה הזאת שאל כריסטוף ניק, במאי דוקומנטרי צרפתי. הוא רצה לבדוק האם תיתכן הוצאה להורג בטלוויזיה כאמצעי בידור, והאם אנשים יצייתו לדברים שנראים להם לא מוסריים רק משום שהסמכות טוענת ללגיטימיותם. למטרה זו החליט לקיים צילומי פיילוט לשעשועון טלוויזיוני פיקטיבי בשם "אזור האקסטרים" (La Zone Xtrême) אשר בו ישאלו שאלות אסוציאציה. מי שיענה תשובה לא נכונה יספוג "עונש". הפרס הראשון - מיליון אירו. 80 מתמודדים הוזמנו לאולפן, והובא לידיעתם שמדובר בפיילוט ולכן לא יקבלו שום תשלום עבור ההשתתפות בשעשועון. כל אחד מהמתמודדים הובא לשיחה מקדימה עם מפיק התוכנית, כביכול. בשיחה נכח מתמודד נוסף, פיקטיבי. נאמר להם שאחד מהם יהיה שואל השאלות, והשני יהיה העונה, אשר יספוג "עונש" במקרה שיטעה. נערכה הגרלה פיקטיבית במהלכה כל המתמודדים שהוזמנו הוגרלו להיות "שואלי השאלות". תפקידם הוצג להם כעוזרי-מנחה: עליהם להציג 27 שאלות למשתתף השני (שהם אינם יודעים שהוא שחקן פיקטיבי), שנמצא במרכז האולפן בתא מבודד, אותו הם אינם מסוגלים לראות אלא רק לשמוע. במקרה שאינו עונה נכון על שאלה, עליהם להעניש אותו במכת חשמל בעוצמה הדרגתית מ-20 וולט עד 460 וולט בעזרת מתגים הנמצאים לידם. כאשר יצלחו את כל 27 השאלות, גם אם טעו בהכל, יזכו בפרס של מיליון אירו: 900 אלף לנשאל ו-100 אלף לשואל. מנחת התוכנית הביאה לידיעת המשתתפים שמכות החשמל, הגדלות בעוצמה של 20 וולט, אינן קטלניות - אך עלולות לגרום לסבל רב. אם יחליטו המשתתפים להפסיק לשאול את השאלות, יפסידו במשחק ולא יקבלו שום פרס. המתמודדים אולצו לחתום על חוזה בו הם מתחייבים למלא אחר כללי המשחק.

הנשאל, כאמור, היה שחקן פיקטיבי ומכות החשמל שקיבל אינן אמיתיות. מנחת ה"שעשועון" גם היא שחקנית (אם כי מוכרת כמנחה אהובה בצרפת), ומייצגת את ה"סמכות". תפקידה היה לטפל בכל מקרי ההתנגדות של המתמודדים בעזרת תגובות בסגנון "התעלם ממנו, אנא המשך לקרוא את השאלה הבאה".

במהלך המשחק, זעקות הכאב של המתמודד בבידוד (אשר הוקלטו מראש) נשמעו היטב למתמודדים. הן הלכו והתגברו עם העליה בעוצמת מכות החשמל עד למצב שהנשאל התחנן להפסיק את המשחק משום שהכאב שחווה עצום. בשלב מסוים הוא הפסיק לזעוק והשתתק לחלוטין, וכמו כן הפסיק לענות על השאלות. למרות שניכר היה שאיבד את הכרתו או אף נהרג, המשיכו המתמודדים לשאול אותו שאלות ולשלוח אליו מכות חשמל כשתם הזמן לפיתרון.

"אנא התעלם מזעקות המתמודד.
הוא יודה לך על כך כשיקבל את הפרס"

אלה אשר ביקשו להפסיק את המשחק כאשר שמעו את הזעקות והצרחות דורבנו להמשיך בעזרת חמישה שלבים:

1. המנחה מזרזת את המתמודדים להמשיך במשחק בעזרת קריאות "אל תתייחס לזעקות, המשך בבקשה".

2. המנחה מזכירה למתמודדים שהפקת התוכנית לוקחת על עצמה את מלוא האחריות למתרחש, ושאין להם שום סיבה לדאגה.

3. המנחה מודיעה שהנשאל המחושמל אולי סובל כעת ורוצה להפסיק את המשחק, אבל הוא יודה להם בסיומו, כאשר יקבל את הפרס הכספי.

4. המנחה מודיעה למתמודדים שהם אינם רשאים להפסיק, שכן הם מחויבים לציית לחוקי המשחק. כאן כבר המנחה משגרת "פקודה" למתמודדים מתוקף היותה בעלת הסמכות.

5. המנחה פונה לקהל לבוז למתמודד שרוצה להפסיק את המשחק. מופעל כאן לחץ חברתי.

64 מ-80 (80%) המתמודדים המשיכו את המשחק למרות תחנוניו של השחקן, וחישמלו אותו עד לעוצמה המקסימלית האפשרית, 460 וולט. רק 16 סירבו בתוקף להמשיך לחשמל אותו ועזבו את התוכנית. ניק הודה כי נדהם מכך שאחוז כה גבוה של משתתפים צייתו לכללי המשחק הסדיסטיים, אשר היו מנוגדים לעקרונות האתיקה של המתמודדים, רק משום שהסמכות טענה שמעשים אלה לגיטימיים.

הניסוי מבוסס על ניסוי שנערך לפני 50 שנה על ידי הפסיכולוג האמריקאי סטנלי מילגרם (הנקרא, באופן מפתיע, הניסוי של מילגרם). ההבדל בין הניסויים הוא שבניסוי המקורי לא היה זה שעשועון טלוויזיה אלא "מחקר הבוחן את יעילות מתן עונשים על למידה". כמו כן הניסוי התבצע בתנאי מעבדה ולא באולפן טלוויזיוני. מילגרם ערך את הניסוי מתוך כוונה לברר כיצד ניתן להביא אזרחים צייתנים ואוטונומיים להשתתף ברצח המוני, כמו אלה שביצעו הנאצים במחנות ההשמדה. הניסוי של מילגרם, אגב, נערך במקביל למשפט אייכמן בארץ. בניסוי של מילגרם, 62% מהמשתתפים צייתו באופן מוחלט לסמכות והלכו עד הסוף עם מכות החשמל. אם בניסוי חוזר, יחד עם השפעת הטלוויזיה שלא היתה קיימת אז, אנו מגיעים ל-81% - אכן יש לנו סיבה לדאגה מכוחה העצום של הטלוויזיה ושל תוכניות הריאליטי על חיינו.

אותי אישית תוצאות הניסוי מזעזעות ומערערות. המתמודדים בניסוי היו אנשים רנדומלים מהחברה הצרפתית הנאורה ולא מחבלים מג'נין או שאהידים של נסראללה. האנשים היו איכותיים וניכר שאצל כולם לרצוח אדם זה לא דבר קביל, אולם רובם המכריע בסופו של דבר הביא את המתמודד השני למצב של מוות בכניעה לסמכות. לפיכך הטלוויזיה בהחלט יכולה לארגן בעתיד הוצאה להורג של אדם למטרות שעשוע ובידור. 8 מתוך 10 אנשים ישתפו פעולה עם שעשועון כזה.

איך זה קורה? מסקנתו של מילגרם היא שבני אדם הם יצורים צייתנים מטבעם. עצם הקיום שלנו בעולם מצריך אותנו להיות כפופים למערכת של חוקים וכללים אשר למדנו עוד מילדותנו. באמצעות עונשים שניתנו לנו מההורים למדנו שלא כדאי לנו למרוד בסמכותם. בהגיענו לבגרות אנו נכפפים למערכות כללים וחוקים בבית הספר, בעבודה, על הכביש, ואיפה לא בעצם. אנו תופסים מעצמנו אנשים אוטונומיים, חופשיים ועצמאיים, שעושים מה שנראה להם לנכון ולא כבולים לאף אחד. זה למעשה שקר גס, שכן אנו יצורים מוגבלים הקשורים לזולת ע"י מערכת חוקים וכללים המעמתים אותנו באופן מתמיד עם רשויות ומקורות ההסמכה, להם אנו מצייתים מבלי לחשוב.

זה עוד פשע שנעשה לבד עם מתן לגיטימציה מה"סמכות". מה קורה כאשר ישנה קבוצה של אנשים סמכותיים הפועלים באופן אקטיבי? כשאתה לא לבד, כשיש מי שמעודד אותך ולוקח אחריות על מעשיך - אתה עלול לעשות דברים המנוגדים למוסר האישי שלך. תוך דקות ספורות "סמכות" יכולה להוציא אלפי משולהבים תמים לרחובות במטרה לבצע לינץ' המוני. ואם אין סמכות אחרת, חזקה יותר, שתעצור אותם - זה יתבצע. הנאצים הוכיחו את זה כבר ממזמן.

מדובר בסרט מדהים ומזעזע. ניתן לצפות בו כאן (עם כתוביות בעברית). אולי מדובר בסרט ארוך מעט, אבל האמינו לי שהוא שווה כל רגע.

שתהיה שנה טובה ומתוקה לכל מי שבאמת קרא את כל הפוסט המתיש הזה! :)