לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מגמר התיכון אל קרסולי הצבא


סתם עוד פסיק בים הבלוגוספירה

Avatarכינוי: 

בן: 33




הבלוגים הקבועים שלי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2011    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

10/2011

People always leave, or you always push them away?


תמיד נהגתי להגיד שפיפל אלוויז ליב.

אנשים באים לחיים שלך לתקופה קצרה. זה יכול להיות מאוד מרגש ומאוד עמוק, אבל הם יעזבו בסופו של דבר. כי אנשים משעממים ואי אפשר באמת להשאר איתם יותר מדי זמן.

וצד אחד תמיד יצא נפגע מזה. יותר מדי נפגע.

אז נהגתי לחשוב שחכם לצפות לזה מראש. להתחיל קשר ביודעין שבעוד X זמן הוא יתנתק. משהו כמו "ידעתי שזה הולך לקרות, אז אין לי סיבה להיות מדוכא באמת".

ולכאורה להנות היום מהרגע זה מעולה.

 

זה לא עוד פריבילגיה אנושית להיות קרוב לאנשים.

זה הכרח.

אתה חייב את הקרבה הזאת בשביל עצמך. אתה חייב שלאנשים יהיה אכפת ממך. אתה חייב להיות משמעותי בעולם הזה.

הבעיה היא שזה כואב מדי.

 

אז איך מתמודדים עם זה? מציבים גבול דימיוני שאתה לא באמת נותן לאף אחד לעבור. אתה לא מגלה את הסודות הכמוסים שלך לאף אדם חשוב. את הלבטים והתהיות האמיתיות שלך אתה תספר לאנשים רנדומלים שאתה לא באמת מכיר. כי מה אכפת לך מהם, וזה לא שאם תספר להם תקשר אליהם.

 

ואז אתה הופך להיות אדם בעל לב אבן, בלי אנשים שבאמת קרובים אליך. אדם שחיי בעולם הזה ומתעלם מהצורך האמיתי שלו. אהבה.

 

אתה חייב את הקרבה הזאת בשביל לשרוד

 

אם אני נהנה איתך היום, מה אכפת לי לגבי עוד יומיים?

אנחנו נפרד והכל יגמר. אני אמצא איזה תחליף ותוך כמה שבועות או חודשים אשכח גם אותך.

רק כשאהיה לבד ובודד אזכר בך. ואני אדאג שזה לא יקרה, אז לא תהיה שום בעיה.

 

ואז אתה מוצא את עצמך היפר מטורף. מכיר אנשים בכמויות. נהיה הבסט פרינדס שלהם תוך אולי חצי יום. זה משהו בכימיה ובאופי. משהו בחברותיות הזאת שיש לך שגורמת לך לכבוש אנשים בהרף עין. כי אתה שונה ואתה מיוחד. ואנשים ממש אוהבים אותך, או ממש שונאים אותך. אין כאן אמצע. וכמו שזה מתחיל, זה גם נגמר. בבום.

 

אבל זה לא מה שאתה רוצה. אתה לא רוצה את הקשרים הזמניים האלה. אתה רוצה משהו חזק ועמיד שיחזיק. כי כשהבסיס שלך לא יציב, מספיקה רוח קלה כדי להפיל אותך לתהום.

 

היה לי קשה אז ברחתי.

היה לי קשה אז הרסתי.

העדפתי ללכת למקומות אחרים, כי דף חדש זה תמיד יותר קל.

והרסתי ופישלתי.

ואיבדתי את כל האנשים שחשובים לי.

 

והקטע העצוב הוא שברגע האמת, זה הרגיש לי הדבר הכי נכון. לא ראיתי שאני עושה משהו רע. לא ראיתי שאני הורס לעצמי את הסיכויים להיות באמת מאושר.

 

rejoice in your own shit now, buddy.

נכתב על ידי , 29/10/2011 13:48  
36 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של עֹּפֵרֶת ב-6/11/2011 19:27
 



dead end



זה יפה ועצוב
זו אובססיה ממש חזקה. תארי לעצמך כמה אובססיבית את צריכה להרגיש כדי לפלוט מילים כאלה
זה זמני, כמו הכל
הדמות במחזה רואה אותו בתור מעמסה. היא נלחצת מכל המונולוג. מאמינה שהכל שקרים ולא מרשה לעצמה להתקרב.
וזה לא שקרים?
הכל מאוד רגעי. אדם יכול להרגיש כאילו האדם השני הוא הכל. להיות אובססיבי ברמות מטורפות. לזרוק באוויר דיאלוגים כאלה ולרצות להרוג בשביל ה"אהבה". אבל בתכלס האובססיה יכולה להפסיק תוך רגע. אז מי יודע מה זה שווה, ומה זאת האהבת חרטא הזאת...
זאת בדיוק דעתי
אז מה? אז לא מאמינים?
עדיין לא החלטתי
זה מסוג הדברים שמעצבן אותי שאין לי דעה מוצקת עליהם. או שזה או שזה. אני רוצה להחליט כבר.
כי אתה רוצה לא להאמין. לא להיות שייך לעולם המטופש הזה, שנפגע בסופו של דבר.
אבל זה נראה כ"כ מושלם על הנייר
אבל אתה גם לא רוצה להפסיד את החוויה הזאת
ומגיל קטן לימדו אותי שאהבה דבר קסום ומוחלט ומדהים!
מי לימד אותך? התקשורת? המשפחה?
אכן. ואני חושב שקצת נדבקתי להגדרה הזאת... כאילו כשיש לי משהו דומה, אני מנסה להשליך עליו את ההגדרה היפה
אבל זה לא נכון
ואז אני מגיע למצב שאני שולח לה מכתבים מטומטמים שלא יביישו שום סרט רומנטיקה מאוס, וחושב שאני גיבור גדול.
נשבע לך שכשהייתי איתה הרגשתי הכל, כאילו היא האחת וכל החרטא. כמו ביומני הנסיכה.
הכל הרומונים. בגלל זה קשה לי עם המחשבה של זוגיות. אתה מנסה להשוות לזה את כל היופי בעולם, וזה עדיין מתפוצץ מכוער. ואתה נשמע עם עצב בלתי נדלה ומאבד את האדם הזה לנצח.
ואז את חושבת לעצמך... זה היה שווה את זה בכלל?
היה שווה כל הסבל... בשביל שבריר של אושר?
כנראה שכן. בשביל התקווה שאולי, הפעם זה יהיה אחרת. הפעם זה לא יתפוצץ.
אבל זה לא
לא הכל חייב להגמר ככה
וגם אם זה לא יתפוצץ, הקשר ייאבד בתוך השגרה והבנאליות. בתוך החיים שבניתם ביחד. ככה שבסופו של דבר. אתם נעלמים בתוך עולם שבניתם ושוכחים את עצמכם ואת מי שפעם כל כך אהבתם.
ואז נפרדים אחרי שנה וחצי או שנתיים. כשההורמונים גם ככה מפסיקים להווצר. ומחפשים שינוי. כי נמאס מהשגרה.
איפה האהבה שלך עכשיו?

אנחנו נוראיים ביחד,
אבל מקסימים יחד.
ואולי יום אחד אצליח לעשות אותך מאושרת.
נכתב על ידי , 22/10/2011 21:25   בקטגוריות אהבה ויחסים  
29 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של incomplete. ב-4/11/2011 07:13
 



תמיד תזכרי להרשות חורים בלב


"אל תפחדי משום דבר. שמעת אותי? מכלום. תשמעי את הסבתא שלך. תתני ללב שיהיה לו חורים. גם אם יכאב לך. גם אם ייקחו אותך לרופא. תתני לו מקום שתבוא אליו רוח. פעם אחת היא תבוא לך מהבית, ופעם אחת היא תבוא לך מבחוץ. אבל אם לא יהיה חורים, לא יהיה לך רוח. והלב שלך יישאר, ככה, אטום. ועכשיו את צריכה לשאול את עצמך.

 

אם טוב לכם ביחד. אם לא טוב ביחד. אם לא טוב ביחד, ללכת עכשיו. אחרת אין טעם. ואם טוב לכם ביחד, אפשר גם חתונה. זה לא משנה שום דבר חתונה. לא תרצי יותר, תקומי ללכת. תרצי להישאר, תישארי איתו עוד. אבל תמיד תזכרי להרשות חורים בלב. תרשי ללב היפה הזה שלך, שתיכנס לו עוד רוח"

 

מתוך "הכל עובד" של שירה כרמי-ביאלי. מומלץ בחום לקרוא את הסיפור.

נכתב על ידי , 7/10/2011 19:26  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Alex DUDE ב-23/10/2011 15:41
 





58,373
הבלוג משוייך לקטגוריות: 18 עד 21
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאיתי~ אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על איתי~ ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)