| 6/2010
מה כדאי לי לקנות לחברה שלי לכבוד חגיגות החודש?
יואו, שומעים?! אני וחברה שלי חוגגים מחר חודש יחד! מה אני אקנה לה? אולי דובי? לא, נדוש מדי. המון שוקולדים? נה, חבל על הפיגורה שלה. מה לגבי קונדום? אה, אני עדיין לא רוצה להבריח אותה. אז מה לעזאזל אקנה לה? מה?
How about nothing? בקשרים יש המון נורמות מקובלות שקיימות כסטנדרט. בחינת הנורמות הללו מובילה למסקנה שרבים מהם טיפשיים, חסרי כל בסיס ובעיקר - מעצבנים. להלן מספר טיפים שאני מקווה ליישם בקשרים שלי, ואני מאמין שישומם רק יוטיב לשני הצדדים:
1. אין מתנות כשחוגגים חודש - זה מטומטם, טיפשי וגוזל כספים רבים. אם אתן לך מתנה כל חודש, זה יאבד מהקסם. מתנות תקבלי בספונטניות כשיתחשק לי - בלי שום התרעה מוקדמת. בשנה דווקא כן מותר להשקיע, אבל בואי נגיע לשם קודם...
2. סקס אחרי חצי שנה - לא לפני. אומרים שסקס ראשון משתבח ככל שנדחה, וזו גם מתנת חצי שנה נפלאה. אמנם חצי שנה זה פרק זמן לא ריאלי, לכן אגיד שכל המרבה - הרי זה משובח. רק שלא יהיה מוקדם מדי - זה סתם יגרום לי לזלזל בערכך ואולי אף לאבד בך עניין מהר מהרגיל.
3. אם את בוגדת בי, אל תספרי לי על זה. אני באמת לא רוצה לדעת את זה. תפרדי ממני באלגנטיות בטענה ש"זה לא הולך". זה עדיף בהרבה מהאמת הכואבת הזאת.
4. שם משפחתי אינו רוטשילד. אין לי כסף לשלוח לך 30 סמסים ביום. סמסים מוגבלים ל2 ביום בלבד! טוב, לא צריכים להגזים, אבל הבנת את הכוונה...(:
5. תהיי ספונטנית, דמאט. בואי נפגש מעכשיו לעכשיו. אל תמכרי לי את הבולשיט של ה"אוי יוי יוי, יש לי בחינה בביוטכנולוגיה בעוד 579 ימים ואני חייבת ללמוד!!!".
6. אל תשמרי דברים בבטן. הדברים האלה נוטים להתנפח ולהתפוצץ בשלב מסוים. מפריע לך שאני נפגש לבד עם בנות אחרות? רק תגידי, ואני מבטיח להוכיח לך שאני אוהב רק אותך.
7. אל תסתובבי עם חזיות סבתא. פשוט אל.
8. קחי מסטיק לפני שנפגשים. בבקשה. בתור גבר מתחשב ואוהב, אני לא יכול להעיר לך על זה.
9. אני אוהב אותך גם אם בסטטוס שלי לא רשום "ענבלי יפה שלי, אוהב אותך הכי בעולםםםםם ♥". אל תהיי דביקי.
10. אל תגידי שאת אוהבת אותי אחרי הדייט הראשון. גם אל תגזימי עם המשפט. יש לו משמעות עמוקה וחבל שתהרסי את הקסם שבו.
11. כל אחד משלם על עצמו. אין לי בעיה לשלם עליך על דברים קטנים, אבל כשמדובר על דברים יותר יקרים כמו ארוחה במסעדה או יציאה לסרט, אל תתני לי לשלם עליך באופן קבוע. אני עובד קשה בדיוק כמוך, ובשביל כרטיס בודד אני משקיע שעתיים של התמודדות עם לקוחות מעצבנים.
12. אל תצפי ממני לדובונים ושוקולדים ביום האהבה, כי אני לא מצפה ממך. יום האהבה הוא סתם חג טיפשי שמטרתו היא לעודד רווקים להשיג דייט (סטוץ) ולרכוש שוקולדים ולבבות מפלסטיק במחירים מופקעים. אני אוהב אותך, ואני לא צריך יום מיוחד כדי לחגוג את זה. אני חוגג את האהבה שלנו כל יום מחדש.
13. אחרי שאנחנו נפרדים, אל תפרקי לחברים משותפים. ידוע שאין קשר שנגמר טוב, אבל אם תפרקי לחברים משותפים שלנו, את עלולה להסיט אותם ואז המצב יחמיר אף יותר. יש לך מספיק חברים אחרים לבכות להם.
ועם כל המילים היפות, אני תוהה כמה מהעקרונות באמת ימומשו בקשרים שלי.
| |
גלעד בכל מחיר!!!!!!!!111
אוי, שמעתם כמה מרגש? גלעד כבר 1,460 ימים בשבי. זה ממש מרגש אותי, באמת. איזו מדינה טיפשית יש לנו, למה לעזאזל מדינת ישראל לא מסכימה לעסקה? אז מה אם רוצים בתמורה יותר מאלף מחבלים? העיקר שהוא יחזור כבר הביתה. גלעד עדיין חי, ולהגיד את זה עושה אותי אוטומטית אדם מגניב, הומניטרי ומשפר את הסיכויים לסקס פי עשרה.
כל ההפגנות האלה הם פשוט טמטום מרוכז. זה לא סוד שאנו חיים בעריצות תחת מסכה של "דמוקרטיה" שקרית. 600 אלף שבתו כנגד המדינה בשביתה הגדולה בסוף 2007, אמנם זה לא עזר להזיז כלום במדינה. אחרי שלושה חודשים אולמרט נזכר ש"יש בעיה" וש"צריך לטפל בה". בסוף משרד האוצר חתם על הסכמים אותם הוא כלל לא מקיים כיום. אי אפשר באמת לצפות שבמדינה שכזאת כמה תהלוכות וצעדות טיפשיות ישנו משהו. בשביל שהדברים יזוזו באמת צריך לאפס את המשטרה (שלוקח לה 30 דקות לשלוח ניידת לטפל במחבל שהתפוצץ בקניון, למרות שהתחנה צמודה לקניון), הממשלה (שמחלקת כסף חינם לערבים ולחרדים) והצבא (שחייב לי 70 ש"ח החזרי נסיעות כבר חצי שנה!) גם יחד. טוב, זה לא פוסט ביכיונים על הממשלה, אני רק מנסה להעביר את הנקודה שעד שהמדינה תתעורר, אין שום סיכוי שכל ההפגנות
האלה יעזרו, אף לא במעט, להחזיר את גלעד שליט.
כמובן שבעיית שליט נוצרה גם בגלל אדישות ואטימות הממשלה, אבל היא איננה לבד במערכה. תמיכת הציבור בצורה קולנית ורועשת שכזאת תרמה לא מעט למציאות בה גלעד לא חוזר הביתה.
המחיר הראשוני של גלעד היה 3 ראשים. 3 מחבלים, זה הכל. ברור כי המדינה נהגה בטיפשות כשלא הסכימה לזה אז, אבל ההמולה התקשורתית סביב גלעד, ההפגנות, הבלאגן ו"תמיכת העם" גרמו לחמאס להבין משהו אחד: גלעד שווה משהו. גלעד שווה המון. אז במקום 3, הקפיצו את ה"מחיר" ל-100, 500 ועכשיו הם רוצים מעל 1,300 מחבלים עם דם על הידיים עבורו.
עניין חטיפת החיילים אינו דבר חדש בישראל, והאמת שגם לא בעולם כולו. בעבר הציבור לא היה רכרוכי, וגם הצבא לא. נחטף חייל? באסה. במקומו נחטוף חייל של צבא האויב. אף אחד לא עשה הפגנות ואף אחד לא עשה המולה גדולה. יודעים למה זה גרם? החיילים המעטים שנחטפו שוחררו במחירי זנות של 2 עד 5 מחבלים, וחיילים נוספים לא נחטפו לאורך שנים. זה לא היה משתלם פשוט.
ומה עכשיו? רוצים עליו 1,300 מחבלים? הרי ברור שבמצב הנוכחי, המדינה לא יכולה להסכים לכך, שכן מתוך ה1,300 אנשים האלה 300 יחזרו להתנקש במדינה, ימותו עוד 150 אנשים, יפצעו עוד 50 ויווצרו עוד 20 גלעדים.
חבל שגלעד צריך להיות הקורבן, אבל לצערי ולצער רבים, אין מנוס. חייבים להראות לחמאס שלא אכפת לנו ממנו יותר מדי, ורק ככה הם יורידו את המחיר. אבל עם ימי הפגנות, תהלוכות וצעדות שצועקות לחמאס בעיניים, "היי, גלעד שווה המון, תעלו את המחיר", זה לא באמת אפשרי, נכון?
תפסיקו להפריע לגלעד לחזור.
| |
מצלמות וירקות
מאז ומתמיד נמשכתי לקליפים. התמגנטתי לוידאוקליפים שראיתי ב-MTV, ביוטיוב ובערוץ הכנסת (טוב, אולי שם לא). מאוד הגניב אותי הקטע שאפשר לצלם מזוויות שונות, לשחק עם הזומים ולהפעיל אפקטים. איך הצחיק אותי לקחת את מצלמת האלפיים קילו של אבא ולעשות זום אל התחת האדום של הבבונים ולצלם את זה מבלי שאבא ידע, ואז להתפקע מצחוק כשאבא היה מראה את הוידאו לסבא וסבתא.
אבא תמיד היה מסוג האנשים שרוצה ולא קונה. מפנטז חמש שנים על אמפי מסכן שעולה 200 ש"ח ופשוט לא מרשה לעצמו לקנות את זה. זה לא שהמצב הכלכלי שלו רעוע או משהו - הוא רופא, אחרי הכל. הוא פשוט מתקמצן על דברים ששימושיים רק לו. את המצלמה הוא ממזמן רצה להחליף, אבל הוא לא באמת העז לעשות זאת, בדיוק מאותן נסיבות.
יום הולדתו התקרב והחלטתי לעשות לו הפתעה, להזמין לו מצלמת וידאו מאיביי. אבל מה אני כבר מבין במצלמות? חקרתי קצת וקראתי באינטרנט, ומצאתי באיביי מצלמה זולה ב-400 ש"ח, שקטנה ונכנסת לכיס בלי בעיות. החלטתי לקנות, אמנם יש בעיה קלה! הכרטיס אשראי של אבא, הוא בטוח יראה שיש חיוב מחו"ל. מה אני אתרץ?
אז החלטתי ליצור סיפור כיסוי; אני לכאורה רוצה לקנות את קונסולת ה-Wii שיצאה באותה תקופה, ומכאן החיוב. הייתי צריך לזייף את המייל קבלה שמגיע לו למייל כדי שיהיה רשום שם שכאילו רכשתי את ה-Wii ולא את המצלמה. גם דיברתי עם אמא, שתלך להוציא את החבילה מהדואר ונסתיר אותה יחד עד ליום ההולדת שלו. היתה לי טעות בחישוב של ימי המשלוח והפתק משלוח הגיע לתיבת הדואר יום לפני המתוכנן, ואבא לקח אותו. הוא אמר שהוא ילך להוציא את הקונסולה מהדואר אחרי-הצהריים, אבל כמובן שזה לא היה דבר רצוי. רבתי איתו במכוון כך שלא ירצה להוציא את החבילה עבורי. הוא רצה לעשות זאת בכל אופן, אז פשוט צעקתי עליו קצת יותר וטרקתי את הדלת. העיקר שלא יגלה, שלא יגלה את הסוד הקטן שלי. שלא תהרס כל תוכנית הפעולה שלי.
זה הצליח, והנה הגיע יום הולדתו. אנחנו במסעדה, ואני חושף בפניו את המתנה. הוא מתלהב עד השמיים כמו ילד קטן שקנו לו מכונית על שלט. הו, כמה שהוא שמח. אבא לא שמח הרבה. הוא לא הפסיק להתלהב מהגודל של המצלמה ולחייך לו בכל מהלך הארוחה וגם בדרך הביתה.
כשכבר הגענו הביתה והוא ניסה את המצלמה, זה קצת השתנה. הוא הפסיק להתלהב והסתכל עלי בנימת ספק זלזול ספק רחמים. חשבתי שהבנתי מה קרה, כנראה המצלמה איכזבה אותו, כנראה זה לא משהו איכותי במיוחד. נו באמת, מי נותן לילד בן 14 לקנות מצלמה לבד?
ואז הגיע השיא. קמתי מאוחר בלילה ללכת לשתות מים וכנראה שהיה עדיף שהייתי נשאר לישון עוד קצת. "המצלמה הזאת חרא, הילד שלך סתם מבזבז לנו כספים". אלוהים, איך שהזדחלתי חזרה למיטה כדי שחלילה לא ידע ששמעתי אותו, והתחלתי לבכות במיטה. אחרי כל ההשקעה שלי אני חוטף לאטמה לפנים. וואו, כמה שפחדתי לקנות כל דבר אחרי זה. היו לי חרדות במשך חצי שנה ויותר בקשר לקניה של כל דבר מעל 50 שקלים בערך.
שנתיים לאחר מכן, בגיל 16, החלטתי לעשות זאת שוב. לקנות מצלמת וידאו לבית, כי מאז המצלמה המיושנת משנות ה-70 ומצלמת ה"חרא" שקניתי לא היו לנו מצלמות בבית. הפעם זו כבר לא היתה מתנה בשביל אבא, אלא בשבילי ובשביל שימוש הבית. אני לא חושב שאוכל בלב שלם לקנות לאבא מתנה, מחשש שהכל יתפוצץ לי בפנים שוב. הפעם לא הלכתי על זבל; התייעצתי עם מומחים ועשיתי הכל כדי לא לטעות שוב. אומרים שצלמים חובבנים (ולא לדבר על בני 16) מתחילים עם מצלמות זולות למדי. החלטתי לסתור לסטטיסטיקה ולקנות מצלמה יקרה ואיכותית. 2,200 עלה לי התענוג. הייתי מודהם מהאיכות, ואבא שלי לא הפסיק להתלהב. טוב, זה לא היה מפתיע. לא הסכמתי לחזור על אותה טעות בשנית, אחרי הכל.
והיום, לאחר שנתיים של שימוש מאסיבי במצלמה, היא עברה מן העולם. אני קצת עצוב. בעצם, אני מאוד עצוב. המצלמה לימדה אותי המון והעלתה את רמתי כצלם וכעורך באינספור רמות. כעת, מכשהיא מתה, אני מתכנן לרכוש דגם מתקדם הרבה יותר, יקר הרבה יותר, וכך אוכל להתמקצע אף יותר במה שאני באמת אוהב.
ובקרוב תהיי שלי, סקסית שכמותך.
לילה נפלא לכל עם ישראל! לעולם אל תוותרו על החלומות שלכם, גם (ובמיוחד) אם מסובך להגשים אותם (:
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
