לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

חייה של נערה מתבגרת


סיפורים, אהבות, אכזבות והרפתקאות לא רגילות של נערה מתבגרת

Avatarכינוי: 

מין: נקבה

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2011    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031




הוסף מסר

12/2011

הדרת נשים


בימים האחרונים הפך המושג "הדרת נשים" לטרנד, ולנושא הדיבור החדש. בתור אחת שגרה בירושלים, אני חווה על בשרי יום יום את התוקפנות של החרדים כלפי המגזר החילוני בעיר. אומנם עכשיו אלו ימים של חורף, אבל אני זוכרת טוב טוב את המבטים החודרניים שלהם, כשהייתי עולה עם ג'ינס קצר על קו 33 בדרך לקניון. או לחילופין, כשהייתי מתיישבת קרוב אליהם בתחנת האוטובוס. אתם יודעים מה? אני מסוגלת להבין את הכעס שלהם, הרי בעיר שמערבבת בתוכה חילונים ודתיים כאחד, זה בסדר שאנשים יחשבו בצורה שונה. והאמת, שאני מסוגלת לחיות ולהתמודד עם אותם מבטים ונעיצות עיניים מפחידות. הרי הם לא ישנו את אורך החיים ואת תפיסת החיים שלי. אבל מה שאני שומעת בזמן האחרון ברדיו, בעיתונים ובחדשות - זה כבר באמת דבר שלא יעלה על הדעת, ואי אפשר להתעלם מכל הדברים האלה. איך הגענו למצב שבו קבוצות גדולות של נשים, ובתוכן אפילו ילדות צעירות הופכות קורבן לכל הדבר הזה?! אסור להן ללכת "חשופות ברחוב" (ולא, הכוונה היא לא לשורטים ומחשופים. מדובר בכך שהם רוצים שכל הנשים ילבשו חצאיות שמגיעות עד כפות הרגליים ורעלות שמכסות את הפנים), אסור להן להסתובב ברחובות ציבוריים, לשיר בציבור, ומסתבר שאפילו לא לרכב על אופניים... ומי שעוברת על החוקים - יורקים לה בפרצוף.
תעשו לי טובה, כל מתייפייפי הנפש האלה פוגעים בדיוק בכבודה של האישה, כשהם מבדילים אותה מכבודם של הגברים. כשהם אוסרים עליה ומונעים ממנה את העקרונות הבסיסיים של הדמוקרטיה. כאילו אנשים , תתעוררו: אנחנו במאה ה21, במדינה מודרנית דמוקרטית. הנשים של היום זה לא הנשים הדחויות והדחוקות של פעם. היום אנחנו עושות החלטות גדולות בעצמנו, לומדות באוניברסיטה, מתקבלות למשרות גבוהות, מתפרסמות ואף רצות לממשלה בדיוק כמוכם. אז לפני שאתם ממהרים "להגן" עלינו, תסתכלו טיפטיפה מסביב ותיווכחו לדעת שאתם עושים בדיוק את ההיפך. מרחיקים אותנו, ופוגעים בנו....
שיהיה לכולנו שבוע טוב ורגוע... ((:   
נכתב על ידי , 24/12/2011 17:48  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



נערה מתבגרת או... ילדה קטנה?


שעת לילה מאוחרת. יצאתי מהמקלחת עטופה במגבת, שיניי נוקשות לנוכח הקור שהשתרר בחדרי. בעודי מתלבשת, הצצתי בחלון הפייסבוק לראות אם קיבלתי הודעה או התראה. הפייסבוק דמם. אחרי כמה שניות פתאום קיבלתי ממנו הודעה "אולי אני אבוא אלייך עכשיו מתחת לבית ונדבר על הכל ... ?"
קפאתי במקום. מה פתאום הוא נזכר שאנחנו צריכים לדבר .. ? חודשיים אנחנו הולכים סחור סחור עם המשחקים שלנו. רואים אחד את השני בבצפר ובשכונה, מסתכלים אחד לשני בעיניים ושותקים. פה ושם מדברים קצת בפייסבוק או באסמסים, מתכחשים לזה שמתפתח ביננו משו... ודווקא עכשיו באמצע החיים, כשאני מתה מעייפות והכי לא מוכנה לזה בעולם - הוא רוצה לדבר ?
אמרתי לעצמי שאסור לי לוותר על ההזדמנות הזו, כי חיכיתי לזה כלכך הרבה זמן.. אז אמרתי לו שיבוא. ואחרי רבע שעה באמת הוא התקשר אליי ואמר לי שהוא למטה. לבשתי ג'ינס וסריג ובשקט בשקט יצאתי מהבית, שאמא לא תשמע. כל הגוף שלי רעד, הייתי מפוחדת ומבולבלת. מה אני הולכת להגיד לו??
הוא ישב מתחת לבית שלי, מזמזם לו איזה שיר ברוגע.. כשהוא ראה אותי הוא קם, וניגש אליי בחיבוק.. "לאן הולכים"? הוא שאל "יש פה ספסל", אמרתי " במילא ב2 בלילה אף אחד לא נמצא ברחוב". 
ישבנו על הספסל, מחובקים, שותקים. לאט לאט התחלנו לדבר והשיחה ממש זרמה. הוא סיפר לי כלכך הרבה דברים שלא ידעתי עליו, והשתוקק לשמוע גם כל מיני דברים בנוגע אליי. פתאום הרגשתי כלכך פתוחה איתו, כלכך אמיתית, כנה ונכונה. כלכך בטוחה לפתוח בפניו את הלב שלי, למרות שיש ביננו פער של 3 שנים.... 
אחרי כל השיחות, הצחוקים והחפירות הוא לפתע אמר "טוב, אני חושב ששנינו יודעים שאנחנו צריכים לדבר על משו". צחקתי ואמרתי לו שסופסוף אנחנו מדברים על הכל. סיפרתי לו שאני מרגישה אליו דברים כבר המון זמן, ושכייף לי איתו, ושאני מוכנה לקחת צ'אנס ולראות לאן הקשר יכול להוביל. הוא הסתכל לי בעיניים ואמר לי שהוא אוהב אותי, אבל שהוא פוחד לפגוע בי כי אני ילדה קטנה, וכי הדברים שהוא מצפה לקבל מהקשר הם שונים לגמרי מאיך שאני רוצה לראות אותו. זזתי הצידה. לפתע הרהרתי לעצמי אם הסיטואציה שאני נמצאת בה היא באמת נכונה. אם הבחור שיושב לידי, מלטף לי את היד ו..... מתחיל לנשק אותי בצוואר הוא באמת הבחור האידיאלי בשבילי. ואז זה בא משום מקום. הנשיקה הסוחפת שלו. רציתי להעיף לו סטירה באותה שנייה, אבל לא יכולתי להתעלם מהתחושה שחיכיתי וציפיתי לה כלכך.... עצמתי עיניים ובשקט בשקט התמכרתי לתחושה, ולטעם המתוק שחדר לי לתוך הפה. הוא החזיק אותי במותניים, וליטף אותי.... לאט לאט ניתקנו פיות. הוא השפיל מבט, כאילו קצת מתנצל. "אני כלכך מצטער... אולי זאת הייתה טעות אני לא רוצה לפגוע בך.." סובבתי את הראש והצצתי בשעון. היה כבר רבע לחמש. קמתי מהספסל ואמרתי לו "טוב תשמע, מה אנחנו עושים מפה..?" הוא נעמד בביטחון ואמר לי "אני חושב שכל אחד יקח לעצמו קצת זמן לחשוב". הוא שתק לכמה שניות ואז המשיך "יהיה בסדר קטנה שלי אל תדאגי". נתן לי נשיקה במצח והלך. ואני נשארתי שם, באמצע הרחוב, המומה, שותקת, לא מאמינה. תהיתי אם אני שקועה בתוך חלום, או אולי חולמת בהקיץ, או שזאת המציאות הוורודה שאני כלכך עומדת לשלם עליה. כי משום מה, הייתה לי הרגשה שמחר בבוקר הוא לא עומד להתקשר.... 
 
נכתב על ידי , 17/12/2011 19:49  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , חטיבה ותיכון , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לההיא המתוסבכת אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ההיא המתוסבכת ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)