יום שישי ( יום 13) 26/7/2013

היום דווקא היה לנו זמן לישון אז קמנו ב-8 ויצאנו ב-10 לואנזה.וילה ואנזה.איפה שהייתה ועידת ואנזה והחליטו על הפיתרון הסופי.שוב קיבלנו מדריכה בעברית וזה היה דבר כלכך טוב לשמוע עברית שהיא לא באה מאיתנו.

כסיימנו את כל הסיור והתחלנו להתקדם פגשנו שלושה ישראלים שסיימו י"ב ובאו לשם.עשה לי כלכך טוב על הלב לא יודעת למה פשוט עשה ! בסוף הסיור שלנו נפגשו שתי הקבוצות וניסינו לעשות סוג של דיון שלא כלכך עבד כי רוב הישראלים דיברו ולא הגרמנים וזה ביאס כי כן רצינו לשמוע דעות,כן רצינו לשמוע את הצד שלהם בסיפור וחבל.אחרכך הלכנו לסיור בעיר עם המדריכה ותכלס מקום ממש יפה. חזרנו לאכסניה והתחלנו לאכול, אחרי הארוחה עשינו קבלת שבת והרגיש טוב עד הנקודה שבה צעקו עליי וקיללו אותי על זה שלא ידעתי שאסור לכבות נרות שבת.

לא ידעתי,לא הדלקתי נרות בחיים שלי,אני לא בן אדם שעושה קידוש מלא,רק על האוכל וגם זה בקושי.

ואז אמא התקשרה ופשוט התחלתי לבכות,לא רציתי לבכות..אני לא בוכה מדברים כאלה אבל זה פשוט יצא.דיברתי אחרכך עם אביה ושוב התחלתי לבכות ופשוט עוד פעם הרגשתי לא רצויה ולא אהודה כמו כל השבועיים האלה ועכשיו זה נפרץ

הגרמנים פשוט מדהימים וכמעט כולם באו לשאול מה שלומי ואם הכל בסדר,אפילו מלטה וליה ופרדריקה ואז גם עברה גרמניה ברחוב,נכנסה למלון והביאה לי טישו ופשוט התיישבה לידי,לא הכירה אותי לא כלום פשוט עשתה את זה.מדהים ! וכל הישראלים כבר היו בחוץ ראו אותי בוכה והסתכלו עליי הכי מגעיל שרק אפשר.

אחרי שכולם הלכו האנה חזרה והתחלנו לדבר ובכינו ביחד וגיליתי שהיא בן אדם מדהים ושאנחנו דומות מאוד.

סיפרנו קצת בעיות אחת לשנייה וכל אחת עלתה לחדר שלה.נשארתי במלון והתקלחתי בכיף ובסבבה שלי.

ומחר זה זקסנהאוזן והביתה.

אני מתגעגעת לאנשים שלי,לא לבית,לא להורים,אני רק רוצה להיות במקום שרוצים אותי בו.לא חייב הבית.

בחיים לא הרגשתי כלכך בודדה ולבד.הרגשה נוראית!

פשוט להיות במקום שרוצים אותי זה הכל.זה הכל..זה כל מה שאני רוצה

שכחתי לכתוב קודם..ברכבת בדרך למלון שיחקנו משחק זמזום שירים עם כל מי שהיה שם.אחלה בידוריזציה הייתה.ועכשיו בערב ישבנו בלובי ודיברתי עם שני רוסים אחד ממש נחמד והשני ממש מלחיץ כמעט הטריד או אנס את שוורצמן..ניראלי הוא היה שיכור.

_______________________________________________________________________________________

יום שבת (יום 14) 27/7/2013

קמנו מוקדם בבוקר כולנו טעונים ולחוצים,ועלינו על רכבת לאורניינבורג,שם נמצא זקסנהאוזן

הגענו לזקסנהאוזן אחרי הליכה של 10 דקות ונכנסנו לחדר שבו הסבירו לנו בכללי את ההיסטוריה של המקום וכל זה.

ואז יצנו לזקסנהאוזן עצמו...המקום בכללי לא יפה כמו שרואים בפולין,הוא מוקף ביער ובתים ולא נשארו בניינים מקוריים והרוב משוחזר מחלקים מקוריים או משוחזר לגמרי.

נכנסנו למקום שבו היו ישנים,אוכלים,המקלחות והחדר עינויים. כל הדברים האלה היו מקוריים,לא קיבלתי עדיין את הבום הזה של מה שקרה,אבל ההרגשה של ללכת עם חולצת משלחת שרשום עליה ישראל-גרמניה ודגל ישראל עלייך פשוט מחזקת אותך כבן אדם.

אחרי הליכה במחנה והדרכה והסברים הגענו לבורות ירי ומשרפות ובורות.

אז התחלתי להרגיש את הפחד והזוועה שהייתה שם.

לא בכיתי עד הטקס

כולנו התאספנו באחד הבורות שהתקרה שלו קצת קרסה כשמאחורינו יש משרפות ובצדדים בורות והתחלנו את הטקס.

כל מי שרקדה הייתה יחפה ואני ביניהן.נגעלתי מההרגשה,עצם העובדה שמתו שם אנשים ואני עומדת שם יחפה כביכול דורכת על הדם שלהם הגעילה אותי והעבירה בי צמצורת.

כשהתחלנו את הטקס עוד הצלחתי להחזיק את עצמי אבל כשהתחלנו להקריא שמות הקראתי את השמות שלי התחלתי להשתנק והתחלתי לבכות קצת.

אחרי שהטקס שלנו נגמר הגרמנים גם עשו טקס וכל הנרות שהדלקנו בהקראת השמות דלקו ופשוט הלכנו שתי הקבוצות ופשוט התחבקנו כולנו ביחד

גרמנים וישראלים.

הגרמנים בכו יותר מאיתנו וניחמנו אחד את השני

חזרנו למלון טיפה המומים ואז התארגנו בכיף שלנו ויצאנו לקצת שופינג אני,ליה,פרדריקה ,נטע בן עמי ועוד כמה בנות וחזרנו התארגנו ויצאנו לחגוג לליה יומולדת 16.

היה כלכך כיף ושתינו ונהנינו ושרנו וחזרנו מאוחר ונפרדנו באמת בפעם האחרונה מגרמניה וברלין

ומחר חוזרים לארץ...אני לא מאמינה שזה כבר נגמר כל החוויה הזאת 

זה היה יום טעון מאוד,צריך לחוות יום כזה כדי להבין כמה טעון הוא היה,הוא היה גם מאוד פרטי וגם מאוד משותף

אני שמחה שעברתי חוויה כזאת

מחר הביתה !!!