לילה..4 לפנות בוקר ואני לא נרדמת ומחליטה להסתכל על סתם שיחות ותמונות ישנות שיש לי בפלאפון...
היה לי סיכוי קלוש למישהו...והרסתי אותו-מההתחלה הייתה לי תחושה רעה וצדקתי בתחושה הזאת אבל עדיין סיפרתי דברים וקיוותי ופיתחתי ציפיות
סיפרתי על השריטות והפאקים שלי..ובמיוחד על השריטה הכי גדולה שלי
חוסר אמון וחוסר היכולת שלי לקבל אהבה או חיבה ממישהו
נכון שיש אתזה לרוב האנשים ועכשיו כולם יבואו ויגידו גם אני ככה ובלה בלה בלה
אבל אצלי זה אחרת...אצלי זה לא סתם חוסר אמון או שאני משחקת אותה קשה להשגה
אצלי זאת השריטה שלי...הכי עמוקה אפילו אני חושבת.יותר גרועה מכל פוביה או פטיש או מה שתרצו.
קשה לי לקבל אהבה מבן אדם שאני לא סומכת עליו ולהיפך...זה בא אצלי ביחד וכל אחד לחוד.
קשה לי...השריטה הזאת היא כלכך עמוקה שכבר שכחתי שהיא נמצאת שם-התרגלתי אליה.התרגלתי לעצמי.
שכחתי ממנה לגמרי-עד עכשיו..לילה שלא נרדמים בו אז מתחילים לחטט בדברים ישנים בפלאפון
ואז נזכרים עד כמה אתה דפוק נפשית
ועד כמה החיים חרא אלייך
ואז אתה מגלה כמה השריטה עמוקה ואיך התרגלת אליה כלכך מהר בלי לשים לב שאתה פשוט מקבל את המצב שבו אתה נמצא ומודע לזה שהמצב לא טוב ועדיין לא מצליח לשנות אותו-כי התרגלת לשריטה הזאת אז אתה שוכח בכלל מהמצב שלך וממשיך לחיות את החיים כאילו כלום.
הייתי משנה את כל הצורה שבה הטלתי ספק במה שיקרה...פשוט הייתי צריכה לקבל את העובדה שיש מישהו שמוכן לאהוב אותי ולעזור ולהיות שם בשבילי
הייתי משנה את כל הדרך שבה לא קיבלתי את האהבה שהוא הביא לי והתנהג אליי ודיבר איתי..הייתי משנה את הצד שלי בעניין.
היו עוד הרבה דברים שהייתי משנה.אבל זה מה שעולה לי עכשיו לראש ברגע זה...
ואז לילה אחד..אתה מגלה עוד פעם את השריטה ומנסה להשלים עם המצב...אבל השריטה כבר כל כך עמוקה ששכחת איך יוצאים מזה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
