לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אלו הם חיי



Avatarכינוי: 

בת: 30

Google: 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2010    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

6/2010

פרק 3


דמות חדשה

טום - ידיד טוב מאוד של לורן. אתם תשמעו עליו עוד בהמשך הסיפור.

תדמיינו אותו קצת יותר צעיר, פשוט שאני מתה על אשטון והייתי חייבת להוסיף אותו לפוסט הדמויות .


מהפרק הקודם:

"לורן?" שמעתי את קולה של פלור קורא לי. ישבתי בתא השירותים על האסלה ובכיתי.

"לורי.. אני יודעת שאת פה. אל תבכי." היא נעמדה מאחורי הדלת של התא ודיברה איתי.

"אני בסדר." פתחתי את דלת התא ויצאתי.

"ממש בסדר" היא אמרה בציניות וניגבה את דימעותיי.

"מה קרה? רבת עם דניאל?" היא שאלה ואני הנהנתי. "אל תדאגי, הכל יהיה בסדר. ריב קטן." היא חייכה וחיבקה אותי. אחרי שנייה ספיר נכנסה לשירותים.

"לורי.." היא הצטרפה לחיבוק. "אל תבכי בגללו!" אמרה ואני צחקתי.

"אל תדאגי, זה מעצבים." עניתי בחיוך ושתפתי את פניי.

"את יכולה לחזור לכיתה?" פלור שאלה אותי ואני הנהנתי. חזרנו לכיתה והתיישבתי במקומי, ניסיתי כמה שפחות להסתכל על דניאל. הצילצול הגיע אחרי רבע שעה וההפסקה גם היא הגיעה. ברוך השם.

".............................................." הוא אמר ונתקפתי צחוק.


 

"אתמול חירבנתי" טום אמר ונתקפתי צחוק.

"חכי.. זה לא הקטע המצחיק" הוא צחק ביחד איתי.

"בקיצור, אתמול חירבנתי וזה.." הוא עצר.

"נו?" שאלתי.

"סתם.. אין לי המשך. ראיתי שאת עצובה אז רציתי להצחיק אותך." הוא חייך חיוך דבילי ואני חיבקתי אותו. טום ואני ידידים ממש טובים.

"אני בסדר." עניתי בתוך החיבוק שלו.

"יאללה.. את באה לדשא?" הוא שאל ומשך בידי.

"כן." עניתי, תליתי את התיק על כתפי והלכנו ביחד לדשא. כולם ישבו בדשא, כל החברים הקרובים. התיישבתי עם טום ושמתי את ראשי על ירכו. לא היה לי כוח לשמוע את כולם, אז הוצאתי את האייפוד ושמעתי מוזיקה.

Beyonce-Broken hearted girl

 עצמתי את עיניי והקשבתי למילים של השיר, כ"כ הזדהתי עם השיר הזה עכשיו. הדמעות זלגו מהעיניים בקצב איטי. הרגשתי יד גברית מנגבת לי אותן. פקחתי את עיניי וראיתי את טום מביט בי בדאגה.

"מה קרה?" הוא שאל עם שפתיו.

"כלום." עניתי בלחש ועצמתי את עיניי בחזרה. לא יכולתי כבר לשבת שם, אני שונאת לשבת באותו מקום עם דניאל ולא לגעת בו, לא לדבר איתו, לא ליצור איתו קשר כל שהוא. קמתי מטום, הנחתי את התיק בחזרה על כתפי והלכתי הרחק משם. –סוף היום-  זהו, נגמרה לה שנה, נגמר לו ביה"ס לחודשיים של חופשה, נגמרה לה כיתה יא'.

"דניאל! דניאל!" קראתי בשמו ורצתי אליו, נמאס לי כבר מהמצב הזה.

"מה?" הוא הסתובב אליי וחיכה להמשך.

"אני מצטערת.." עניתי בלחש והוא הסתכל מאחוריי. חיוך נפרס על פניו במהרה והוא עקף אותי במין דחיפה קטנה "אביאל!" הוא אמר בהתרגשות ורץ. הסתובבתי וראיתי את אחיו הגדול עומד ליד שער ביה"ס. חייכתי לעצמי, כמה ימים שהוא לא מפסיק לדבר על ההגעה שלו לארץ ועל כמה שהוא מתגעגע. אחיו נסע לניו-יורק ל3 שנים. החלטתי לא להפריע והתחלתי את דרכי לבית. עברתי לידם, הסתכלתי על דניאל במבט חטוף והמשכתי ללכת לכיוון הבית.

-

"מי זו הייתה?" אביאל שאל את אחיו הקטן אחריי שהוא הסתכל על אותה בחורה, עד שהיא נעלמה מזווית ראייתו.

"חברה שלי." הוא ענה בקצרה והסתובב חזרה.

"חברה שלך?! לך תקרא לה! אני רוצה להכיר אותה!" הוא אמר במהרה ודחף את דניאל.

"לא נו.. רבנו." נאנח.

"מה עשית?" שאל וצחק.

"אני לא עשיתי כלום. זאת היא והידידים הפלרטטנים שלה" הוא ענה במהרה והסתכל על אביאל.

"קנאי. ידעתי שהורשתי את זה למישהו במשפחה" בילגן את שיערו כשהוא צוחק.

"כן.. העברת לי" צחק ביחד איתו והם נכנסו לרכב של אביאל.

-

"לורני! בואי לאכול!" אמא קראה לי מהסלון.

"אני לא רעבה!" השבתי ונשכבתי על המיטה.

"ממתי את לא רעבה?" שמעתי את קולו של ברנדון בפתח דלתי.

"Shut up." השבתי והמשכתי לשכב על הבטן.

"?What happened" הוא התיישב על מיטתי.

"It's not your business" השבתי בתוקפנות והרמתי ראשי.

"סתמי. אני בא לטובתך וככה את עונה לי? תחנקי" הוא ענה בעצבים ויצא בטריקת דלת מחדרי.

"מה אתה טורק את הדלת?!" צעקתי בחוזקה ושמעתי את צעדיו עולים בחזרה לחדר.

"Because I want to. Don't speak to me like that! Do you hear me?!" הוא צעק בחזרה והתקרב אליי.

"No! Get out!" צעקתי בחזרה והוא הרים את ידו, הסתכלתי עליו בהלם ואז על ידו ואז שוב עליו. הוא הוריד את היד.

"Get out!" צעקתי כשדמעות בעיניי. בחיים ברנדון לא הרביץ לי, הוא גם לא הרביץ עכשיו, אבל עצם העובדה שהוא בא לעשות זאת, הבהילה אותי.

"את מבינה שהכל בגללך?! תראי מה את גורמת לי לעשות!" הוא אמר בטון גבוה, אבל לא הוא צעק.

"Oh! Now is my fault?!" שאלתי בעצבים, דחפתי אותו החוצה ונעלתי את דלת החדר. צרחתי בעצבים בתוך החדר, אני בטוחה שחצי מהשכונה שמעה אותי. שתי שניות אחרי הצעקה היו דפיקות בדלת שלי.

"מי זה?!" שאלתי בעצבים ופתחתי את הדלת, פלור וספיר עמדו בפתח עם פנים מודאגות. השארתי את הדלת פתוחה וצנחתי על המיטה.

"מה קרה?" הן שאלו בדאגה אחרי שסגרו את הדלת.

"איזה יום מגעיל! לריב עם שני אנשים חשובים ביום, זה קקה" עניתי וניגבתי את דימעותיי.

"חוץ מדניאל, עם עוד רבת?" פלור התיישבה על המיטה

"עם ברנדון." עניתי בקצרה ובחנתי אותן. הן לבשו בגדי-ים ושמלמלות קצרות.

"אז הולכים לים בסוף?" שאלתי וקמתי ממיטתי.

"כן.. תתלבשי ונלך" ספיר ענתה בחיוך.

"אני אוהבת את החיוך הזה.." עניתי לספיר והתפשטתי. רק איתן זה יכול להיות ככה, רק הן יכולות להוציא ממני את השמחה אחרי העצב. לבשתי את ביקיני הסטרפלז הירוק מרקר שלי, הוא יושב טוב על הגוף כי יש לי צבא יחסית שזוף. מעל זה שמתי שמלה קצרצרה בצבע שחור, חצי שקופה ואירגנתי תיק.

**

הנחתי את משקפי השמש שלי על פניי ונשכבתי על מיטת השיזוף, לתפוס קצת צבע. שמעתי את הפלאפון שלי מצלצל אז אחזתי בתיקי וחפרתי בו עמוק. הוא הפסיק לצלצל אחרי חפירה של כמה שניות, הכנסתי את הפלאפון עמוק מידי. -1 שיחה שלא נענתה מדנדי שלי- היה רשום על הצג.

"דניאל?" שאלתי את עצמי בלחש. מה קרה פתאום הוא מתקשר? הפלאפון שוב צלצל, הפעם קיבלתי הודעה.

-לא יודע למה את לא עונה, אבל אמא הזמינה אותך לארוחה היום בערב. היא רוצה שתכירי את אחי.-

קראתי את ההודעה כמה פעמים, דניאל הזה מוזר! פעם הוא מדבר איתי, פעם לא. –אתה חושב שתעמוד בזה? קשה לך להסתכל עליי, אז לשבת איתי באותו השולחן?- שלחתי לו אחרי כמה שניות.

-תינוקת.- הוא החזיר –לך תזדיין- שלחתי לו והכנסתי את הפלאפון שוב עמוק לתוך התיק. נשכבתי שוב על המיטה והמשכתי להישתזף. אחרי כמה שעות טובות בים חזרנו הביתה, היינו מלא ילדים. דניאל לא הגיע בגלל אח שלו וטוב שהוא לא בא.

"את רוצה לבוא אליי אח"כ?" פלור שאלה אותי כשהיינו באוטובוס בדרך חזרה.

"דניאל הזמין אותי, סליחה.. אמא שלו הזמינה אותי לארוחה בשביל להכיר את אחיו." עניתי והשענתי את ראשי על החלון.

"השלמתם?"

"לא.. בגלל זה אני מתלבטת אם ללכת או לא." אמרתי והאוטובוס היה תחנה לפני הבית שלי

"אני אדבר איתך כבר מאוחר יותר." נשקתי ללחיה וקמתי, צילצלתי בפעמון וירדתי בתחנה שלי. –דנדי שלי מחייג אלייך- הופיע שוב על הצג, מאז הים סיננתי אותו 5 פעמים.

"מה אתה רוצה?" עניתי ונאנחתי.

"את באה או לא?" הוא שאל ישירות.

"לא." עניתי ונשמע שקט ברקע.

"טוב." הוא ענה אחרי כמה שניות ושמעתי את צליל הניתוק באוזני. נכנסתי לתוך הבית וזרקתי את כל הבגדים המלוכלכים לסל-הכביסה.

"איך היה?" שמעתי את אימי.

"היה בסדר." עניתי בקצרה ועליתי להתקלח. כשיצאתי לבשתי גופיה בצבע צהוב בננה, סקיני ג'ינס בגיזרה גבוהה ממש, הוא מגיע עד למתחת לחזה, נעלתי נעלי עקב שחורות עם פתח קטן באצבעות והלכתי להתאפר. שמתי מסקרה, צללית שחורה, אודם אדום ופיזרתי את השיער שהיה חלק בצורה מושלמת. לקחתי פלאפון וירדתי לסלון.

"לאן זה?" אמא שאלה אותי כשרגלי דרכה בסלון.

"לדניאל. אני אחזור מאוחר." עניתי והיא הנהנה. יצאתי מהבית, אחרי דקה הגעתי אליו. הוא גר בניין לידי. תיקתקתי בדלת ואימו פתחה לי את הדלת בחיוך.

"היי לורני!" חייכתי וחיבקתי אותה.

"מה נשמע, עלמה?" שאלתי בחיוך והיא הכניסה אותי אל תוך הבית.

"הכל בסדר. מה איתך?" היא שאלה והתקדמנו אל תוך הסלון.

"אני בסדר. איפה דניאל?" שאלתי בחיוך.

"בחדר. תעלי אליו." ענתה לי ואני עשיתי כדבריה.

"מי זה?" שמעתי את קולו של דניאל אחרי שתיקתקתי בדלת.

"לורן" עניתי בשקט והדלת נפתחה אחרי כמה שניות.

"מה את עושה פה?" לא ציפיתי לקבלת פנים כזו. הזילזול נשמע בקולו, לא נראה לי שהוא ניסה להסתיר אותו.

"באתי רק כי אמא שלך ביקשה" המשכתי לעמוד שם.

"את יכולה ללכת אם את רוצה" הוא ענה וחזר אל תוך החדר. הסתכלתי עליו בהלם, הוא התיישב ליד אביאל שבא לקחת אותו מביה"ס. הסתובבתי ובדיוק כשבאתי לרדת את המדרגה הראשונה.

"חכי רגע!" שמעתי קול מאחוריי.

נכתב על ידי , 25/6/2010 10:15  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




11,646

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאלו הם חיי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אלו הם חיי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)