אלו הם חיי

אהה! הבלוג שלי נדפק, הוא לא נותן לי לענות על תגובות. אז אני ארשום את זה כאן.
תודה!

ד"א - אם לא שמתם לב, שינתי את הגילאים שלהם ל-17 והם בכיתה יא'. סבבה? סבבה.

ופתחתי פייסבוק לעדכון פרטים, תוסיפו אם תרצו :)

Loren Jonas

מהפרק הקודם:
"מי זה?" שמעתי את קולו של דניאל אחרי שתיקתקתי בדלת.
"לורן" עניתי בשקט והדלת נפתחה אחרי כמה שניות.
"מה את עושה פה?" לא ציפיתי לקבלת פנים כזו. הזילזול נשמע בקולו, לא נראה לי שהוא ניסה להסתיר אותו.
"באתי רק כי אמא שלך ביקשה" המשכתי לעמוד שם.
"את יכולה ללכת אם את רוצה" הוא ענה וחזר אל תוך החדר. הסתכלתי עליו בהלם, הוא התיישב ליד אביאל שבא לקחת אותו מביה"ס. הסתובבתי ובדיוק כשבאתי לרדת את המדרגה הראשונה.
"חכי רגע!" שמעתי קול מאחוריי.
-
פרק 4:
הסתובבתי וראיתי את אביאל עומד ומביט בי.
-"אל תתייחסי למטומטם הזה, את לא מבינה כמה הוא חפר לי על זה שהוא רוצה שתבואי לפה." הוא אמר.
-"לא נכון!" שמעתי את קולו של דניאל מהחדר.
-"תתעלמי ממנו. בואי.. תהיי איתי, מה את צריכה את המכוער הזה?" הוא שאל והרים את קולו כשהוא אמר את המילה מכוער.
-"אתה מכוער!" שמעתי שוב את דניאל צועק מהחדר.
-"בואי.." אביאל אחז בידי וירד איתי לגינה.
-"אז.. נעים מאוד, אני אביאל." הוא אמר בקול רשמי והושיט לי את ידו. צחקקתי מעט ולחצתי אותה.
-"נעים מאוד, לורן" אמרתי גם אני בקול סמכותי.
-"ספרי לי עלייך קצת.." הוא אמר והתיישבנו בנדנדה שנמצאת בגינת ביתו.
-"ממ.. מה אתה רוצה לדעת?" שאלתי מבויישת. מוזר לי לשבת עם האח של החבר שלי והחבר שלי לא נמצא בכלל (!).
-"הכל.. מאיפה את, בת כמה את, מי אלו ההורים שלך." הוא אמר בחיוך וחייכתי גם אני.
-"במקור אני מלוס-אנג'לס, אבל עברתי לפה בגיל 11. אני בת 17 עכשיו, לאמא שלי קוראים ג'ואנה ולאבא שלי מייקל" עניתי על מה שהוא שאל.
-"אמריקאית! בגלל זה המבטא החמוד!" הוא אמר בחיוך ואני הנהנתי.
"עכשיו תספר לי אתה."
-"במקור אני מישראל" צחקתי "אני בן 23, הורים את יודעת." הוא ענה אחרי חשיבה קלה.
-"טוב.. אני אשאיר אתכם לבד." הוא אמר פתאום ולא הבנתי למה הוא מתכוון.
"מה?" שאלתי והוא הורא לי להסתובב לכיוון הכניסה לגינה.
-"אהה.." הוא קם ובמקומו התיישב דניאל. סובבתי את ראשי למקום אחר.
-"על מה דיברתם?" דניאל שאל.
-"זה לא עניינך" עניתי.
-"תפסיקי כבר עם ההתנהגות הזו." דניאל נאנח.
-"שאני אפסיק דניאל? אני באתי לפה בשביל להכיר את אח שלך, בשביל שאתה תוכל להכיר לי אותו ואתה מגרש אותי? אז אני צריכה להפסיק עם ההתנהגות הזו?" שאלתי בטון פגוע.
-"להזכיר לך מי התחיל את הריב הזה?" דניאל שאל. הוא ממש מחפש דרכים לריב איתי היום!
-"אין לי כוח לזה יותר.." אמרתי בעייפות וקמתי מהנדנדה, נכנסתי לבית וראיתי את עלמה מולי.
-"בדיוק באתי לקרוא לכם להיכנס לאכול." היא חייכה ואני חייכתי גם אני. "תוכלי לקרוא לדניאל?" המשיכה ואני הנהנתי.
-"בוא, אוכלים." אמרתי לו אחרי שהתקרבתי אליו קצת. הוא קם ממקומו ונכנס אחרי כמה שניות לתוך הבית. התיישבנו בשולחן מלא באוכל, מכל מיני סוגים. אחרי רבע שעה דפיקות נשמעו בדלת.
-"זו אליה" אביאל אמר בחיוך והלך לפתוח את הדלת.
-"בייבי!" אותה וחיבקה אותו בחוזקה.
-"מה נשמע אהובה?" הוא שאל בזמן שהוא מוחץ אותה תחת ידיו.
-"בסדר. אני מצטערת על האיחור" היא נתנה לו נשיקה קטנה על השפתיים ושניהם התקרבו אל השולחן.
-"בואי שבי." הוא הושיב אותה לידי. היא חייכה אליי ואני חייכתי חזרה. הארוחה הייתה ממש כייפית, צחקנו בלי סוף חוץ מדניאל שחצי מהארוחה הוא לא היה בכלל. ז"א, הוא היה פיזית, אבל נפשית.. הוא ברח למקום אחר.
-"טוב.. אני חושבת שאני אלך." אמרתי בחיוך וקמתי ממקומי. דניאל הרים את ראשו אליי בפעם הראשונה הערב.
-"למה? תישארי! הכנתי עוגה טעימה ממש!" עלמה הציעה בחיוך.
-"ממש מאוחר.." חייכתי בהתנצלות והסתכלתי בפלאפון, השעה 12 וחצי.
-"טוב מתוקה. תלכי, שאמא לא תדאג." היא אמרה בחיוך ואמרתי שלום לכולם.
-"דניאל! קום ותלווה אותה!" אביאל זירז אותו.
-"לא צריך, אני גרה בניין ליד" אמרתי בחיוך ודניאל קם.
-"תשב. אני לא צריכה ליווי." אמרתי בקול קר ויצאתי מהבית. כשהגעתי, התפשטתי ונכנסתי לישון, הייתי עייפה מהיום העמוס הזה.
**
כשקמתי הרגשתי זוג ידיים גדולות מחבקות אותי מאחור, זיהיתי את הידיים של דניאל. היסתובבתי אליו ראיתי שעיניו עצומות וקצב הנשימה שלו אחיד. הוא ישן. נתתי לו נשיקה בלחי וקמתי לשטוף פנים. כשחזרתי הוא עדיין ישן. נכנסתי למיטה ונישקתי אותו בפנים.
-"קום.." לחשתי על שפתיו והוא התמתח. נישקתי את שפתיו ברכות, כ"כ התגעגעתי לנשיקות שלו! אפילו שלא נישקתי אותו רק יום אחד, זה הרגיש לי כמו נצח.
-"אני מצטער.." הוא אמר לי אחרי שהתנתקנו.
-"זה בסדר." חייכתי והמשכתי לנשק אותו.
-"את לא מבינה איך הרגשתי אתמול אחרי שהלכת, אחרי שדיברת בטון הקר הזה כשיצאת מהבית." הוא ליטף את שיערי ונשכבתי עם הגב אליו, עצמתי את עיניי והקשבתי לו.
-"את יודעת שאת הדבר הכי חשוב לי בעולם, נכון?" הוא שאל והנהנתי "כל הקינאה הזו נובעת רק מדבר אחד, מפחד לאבד אותך." הוא ענה בשקט.
-"אתה לא תאבד אותי, אני רק שלך." עניתי גם אני בשקט.
-"אני אוהב אותך, יותר מאת עצמי ואת יודעת כמה אני אוהב את עצמי." הוא אמר ואני צחקתי. -"אז בבקשה אל תכעסי על זה שאני מקנא, זה הכל מהאהבה שלי אלייך.." חיבקתי את ידיו חזק. "תסתובבי אליי." הוא אמר ואני עשית כדבריו. חיבקתי אותו כ"כ חזק, נראה לי שברתי לו את הגב.
-"לורן.. לורן, כואב לי." הוא אמר בקושי ואני שיחררתי.
-"רוצה לעשות משהו? לצאת לאכול?" הנדתי את ראשי לשלילה.
-"אני רוצה להישאר מחובקת איתך.." עניתי וניצמדתי אליו בחזרה, מעבירה את ידיי מתחת לחולצה שלו.
-"מה שתרצי.." הוא חייך ונישק אותי. "איך אני אוהב כשאת ישנה ככה."
-"איך ככה?" שאלתי ללא הבנה.
-"ככה. עם תחתונים וגופייה קצרצרה, בלי חזייה." הוא פירט ואני חייכתי.
-"מה.. עושה לך את זה?"
-"לא הרגשת?"
-"התעורר החייל" צחקתי ודניאל חיבק אותי חזק חזק.
-"אתמול ברנדון כמעט הרביץ לי." אמרתי בלי קשר.
-"מה?" שמעתי את ההלם בקולו.
-"ברנדון? כמעט הרביץ לך? את צוחקת עליי.." הוא ענה והסתכלתי אל תוך עיניו. "את רצינית." הוא אמר לבסוף.
-"איך? למה?" המשיך עם השאלות.
-"כי עיצבנתי אותו, הוא הרים את היד שלו ואחרי שהסתכלתי עליו בהלם כזה, הוא הוריד את היד ואפילו לא טרח להתנצל" ניגבתי את הדמעות.
-"כנראה ממש עיצבנת אותו, אם הוא הגיע לזה."
-"זה אומר שהוא צריך להרביץ לי?! מה זה השטויות האלה?!" התעצבנתי עוד יותר והתנתקתי ממנו.
-"נו.. לורי, לא התכוונתי ככה. התכוונתי, שהוא ממש התעצבן אם הוא בכלל העיז להרים יד." הוא הסביר את עצמו וחיבק את גבי.
-"אוף.. תראה איך הימים הראשונים של החופש שלי נראים, אם ככה זה עכשיו.. אני לא רוצה לדעת מה יהיה בהמשך" עניתי בעצבים שסובבים אותי בכל היומיים האלה.
-"אל תדאגי, כל עוד את איתי יהיה לך כיף" הוא נישק את עורפי.
-"אני רעבה" הסתובבתי אליו.
-"אז לכי תאכלי" חייך ושאל אם אני רוצה לישון אצלו היום.
-"בוא אתה אליי.. יש לי בית ריק, ז"א ברנדון יהיה אבל ההורים והקטנים לא." עניתי והוא קם ביחד איתי.
-"בסדר.. אני אלך להביא בגדים, תאכלי בנתיים." הוא נישק אותי כמה נשיקות רטובות ויצא מהחדר.
שמתי מכנס קצר וירדתי לסלון. ברנד ישב עם חבר שלו ליאור והם צפו באיזה סרט עם המון רעש ומכוניות. כשעברתי ליד הספה הבאתי לליאור כאפה קטנה על הראש והמשכתי למטבח. -"לורן!" שמעתי את קולו וצחקתי. חיפשתי מה לאכול וראיתי את הפסטה במקרר. חיממתי אותה וישבתי לאכול במטבח. ברנדון נכנס למטבח ופישפש במקרר. הוא הוציא בקבוק גדול של קולה ולקח שתי כוסות.
-"לורי, ראית את הטבליות של הקרח?" התעלמתי ממנו.
-"לורי?" הוא סובב את מבטו אליי ואני המשכתי לאכול. "עדיין עצבנית עליי מאתמול?" התיישב לידי והרים את ידו בשביל לגעת בי.
-"שלא תעיז לגעת בי" הוא בשנייה החזיר את ידו למקומה.
-"אני מצטער, הייתי עצבני." נאנח.
-"העיקר הכוונה.." מילמלתי לעצמי.
-"די לורי! תפסיקי להיות תשומי. אז קרה מה שקרה, אל תעשי מזבוב פיל!" הוא הרים את קולו.
-"מי תשומי? אתה שומע מה אתה אומר? אתה כמעט הרבצת לי, אם לא הייתי מסתכלת עלייך במבט הזה, הלחי שלי הייתה נפוחה עכשיו ואדומה. אז אל תגיד לי לא להיות תשומי." קמתי וזרקתי את האוכל לפח. הוא קם אחרי ותפס בידי.
-"אל תיגע בי, נו." ניסיתי להשתחרר מהאחיזה שלו והפעמון צלצל.
-"תעזוב אותי, זה דניאל" אמרתי בטון מזהיר והוא שיחרר את אחיזתו בי. הלכתי לסלון ופתחתי את הדלת לדניאל.
-"חזרתי." הוא אמר בחיוך שובה ואני התקדמתי לנשק אותו.
-"שמתי לב" אמרתי והצמדתי את שפתותינו לנשיקה גדולה וארוכה.
-"בואי.. בואי לחדר." התנתקתי ממנו ומשכתי אותו אחריי אל החדר.
-"תנעלי" הוא הזכיר לי בזמן שאני מנשקת אותו ומושכת אותו אל עבר המיטה. התנתקתי ממנו ונעלתי את דלת החדר.
-"בואי הנה כבר.." דניאל זירז אותי כשהוא שוכב על המיטה, הלכתי אליו והתיישבתי עליו בפיסוק. ירדתי עם ראשי אל עבר צווארו ונישקתי אותו, טיפה מצצתי. אני אוהבת לשמוע את האנחות הקטנות שלו בתוך האוזן.
-"את משגעת אותי!" הוא לחש באוזני ועצם את עינייו, הוא ליטף את כל גבי ואחרי כמה זמן הגופייה מצאה את עצמה על הריצפה. הוא הפך אותנו, כך שאני אהיה מתחתיו. הורדתי את חולצתו וליטפתי את בטנו השרירית. הוא נישק אותי בכל פלג גופי העליון.
-"דנדי.." עצרתי אותו כשהוא הגיע אל מכנסיי.