אלו הם חיי

אז ככה.. פרק 5 הגיע לו. המוזה המטורפת הזאת לא עוזבת אותי, טוב שכך .

אני יודעת שהוא קצת קצר, אבל פרק 6 יפצה על הכל.

מקווה שתאהבו!

"דנדי.." עצרתי אותו כשהוא הגיע אל מכנסיי.

"ממ..?" הוא הימהם לעברי והרים את מבטו.

"בוא נפסיק פה.. זה מה שחסר לי עכשיו על הראש, שברנדון ישמע דברים שהוא לא צריך לשמוע." חייכתי והוא נישק אותי.

"אוקיי" הוא התנתק ממני ולבש את החולצה שלו. קמתי ולבשתי את הגופייה הלבנה שלי.

"רוצה לראות סרט?" שאלתי והוא הסתכל עליי במבט מוזר.

"מה סרט, עכשיו?"

"מה הבעיה?" שאלתי כשהמבט הזה לא יורד לו מהפרצוף.

"לא בא לי סרט, בא לי אותך.." הוא אמר בחיוך וחיבק אותי אליו. חייכתי חיוך ענקי כשאני נמצאת בתוך החיבוק שלו.

"הייתי עושה איתך כל מה שאתה רוצה, כל עוד ברנדון לא היה בבית. אתה יודע איך הוא מגיב לדברים כאלה.." אמרתי בטון מתנצל. ברנדון שומר עליי צמוד, יתר על המידה. בגלל שהוא אחי הגדול אז הוא מרשה לעצמו להיסחף עם השמירה הזו, למרות שאני לא מרוצה מזה. דניאל נאנח בשקט והמשיך לחבק אותי.

"בוא נצא לסיבוב בפארק, מה אתה אומר?" שאלתי כשאני עדיין בתוך חיבוקו.

"אני אומר שבסדר גמור. נעבור אצלי בבית ונביא את נוקייה" הוא אמר והתנתק מהחיבוק. נוקייה זו הכלבה שלו. כן כן, כמו החברה. תמיד אני צוחקת על השם הזה. מי קורא לכלבה שלו בשם של חברת פלאפון?

"התגעגעתי לפלאפון" אמרתי כשאני צוחקת. בשביל לעצבן את דניאל, אני קוראת לנוקייה פלאפון.

"תפסיקי!" הוא אמר בתוקף ואני התפשטתי. לבשתי מכנסון קצר בצבע צהוב-בננה, חולצה שחורה עם קישושים שאותה הכנסתי אל תוך המכנסון ונעלי אולסטאר לבנות. שמתי עיפרון שחור, עשיתי קוקו מרושל, לקחתי את הפלאפון ויצאנו.

"נוקייה!" דניאל קרא בחצר שלו. אחרי שניה היא צצה לה משום מקום. כלבה חומה עם מלא-מלא פרווה, בגודל של הזרת שלי.

"אין.. הכלבה הזו עושה אותך כ"כ נשי!" צחקתי כשהוא מלטף אותה ומנשק אותה באהבה.

"שתקי, גם כן את." הוא צחק והעביר את הכלבה אליי. כמה שאני צוחקת עליה, היא הכלבה היא חמודה בעולם. קטנה ואוהבת, פרוותית בצורה מטורפת. לפעמים כשאני ישנה עם דניאל, היא נמצאת לידי כתחליף לדובי.

הוא נכנס לתוך הבית והביא את הרצועה הורודה שלה.

"עכשיו בכלל אתה נראה נשי."

"את סוחבת אותה, מה נראה לך?" דניאל בטון מובן מאליו ונתן לי את הרצועה הנמתחת. צחקתי והתחלנו ללכת.

"בוא נשב פה." משכתי את דניאל אחרי למטה. שיחררתי את נוקייה מהרצועה והיא רצה לה.

"אז מה.. מחרתיים שנה ביחד." דניאל זרק לאוויר ונשען על ירכיי.

"כן, תראה איך הזמן עובר" התכופפתי אליו ונתתי לו נשיקה יבשה על השפתיים.

"כשנהנים"

"זוכר את החודש הראשון שהכרנו?" שאלתי וצחקתי.

"איך אפשר לשכוח! היית כזו קרציה!" הבאתי לו מכה קטנה.

"אתה היית קרצה! כל הזדמנות שהייתה לך או שהרבצת לי, או שחיפשת דרכים לריב איתי." אמרתי במהירות. לפני שנה וחודש אני ודניאל הכרנו. בחיי, הוא היה הילד הכי קרצייה שהכרתי! אין יום שלא הייתי רבה איתו. עד שיום אחד, רבנו כהרגלנו והוא צרח שהוא אוהב אותי. בטעות כמובן. אחרי זה, התחמקתי ממנו כמעט שבוע ובסופו של דבר, התוודאתי גם אני.

"אני אוהב אותך." הוא אמר אחרי שתיקה קצרה והסתכל עליי. חייכתי והתסתכלתי עמוק לתוך עיניו. ליטפתי את פניו והקדשתי לכל סנטימטר בפניו תשומת לב, לאף, לעיניים, לשפתיים, למצח, ללחיים, לסנטר. שמענו את הנביחות של נוקייה מרחוק. דניאל קם במהרה מברכיי השקיף לאופק ורץ לעברה. קמתי גם אני כדי לראות ממה ההיסטריה וראיתי את נוקייה תקועה בגדר הברזל שהייתה שם. רצתי גם אני אליהם ועזרתי לדניאל להוציא אותה משם.

"כלבה מפגרת! איך הגעת לכאן?!" הוא צעק בעצבים.

"תירגע, דניאל" אמרתי ולקחתי את נוקייה על ידיי. לא מספיק היא מבוהלת, הוא צועק. דניאל נשם נשימה עמוקה והתחיל ללכת אחריי. ליטפתי אותה עד שהיא נרגעה, הנחתי אותה לידי וישבתי לידה.

"תפסיק להיות חמום מוח." אמרתי אחרי שהוא התיישב לידי. הוא העביר את מבטו אליי.

"מה קשור עכשיו?" הוא הסתכל עליי במבט צר והניד את ראשו מצד לצד.

"קשור. תפסיק להתעצבן מכל דבר קטן, זה לא בריא." העברתי את מבטי אל נוקייה שליקקה את ידי בלי הפסקה.

"לורי אל תהיי מעצבנת." דניאל גיחך ונשכב על הדשא.

"מעצבנת תקרא לאחותך!"

"בואי הנה.." הוא משך אותי ונשכבתי על הבטן.

"אתמול אחרי הארוחה, אביאל אמר שהוא מאוהב בך." דניאל אמר פתאום ואני הסתכלתי עליו במבט לא מבין.

"לא מאוהב בך בצורה כזו." הוא מיהר להגיד. "כאילו.. הוא התאהב באישיות שלך ושאני מטומטם שככה נתתי לך ללכת."

"באמת מטומטם.." סיננתי והוא חייך.

"נו.. נוקייה." דניאל הזיז אותה מפניו. היא כ"כ אוהבת אותו!

"תפסיק כבר! היא מראה לך כמה היא אוהבת אותך." צחקתי כשהיא ממשיכה ללקק את פניו בחיבה.

"אבל אני דביק עכשיו." הוא הרים אותה והניח אותה על בטנו.

"אני רוצה שאת תראי לי איך את אוהבת אותי." הוא אמר.

"איכ! נראה לך? אחרי שהיא ליקקה אותך? בחיים לא" עניתי מהר והוא צחק. הרמתי את הפלאפון ובדקתי מה השעה.

 –לורי, אני אצל ליאור. יש לך מפתח?- ברנדון שלח אותה לפני כמה דקות. –כן. תלך- שלחתי לו בחזרה ולא קיבלתי עליה הודעה.

"מי זה?" דניאל פנה אליי.

"ברנדון. הלך לחבר שלו." עניתי והמשכתי להתעסק בפלאפון. דניאל פיהק והתמתח.

"עייף?"

"לא ישנתי אתמול כל הלילה. חשבתי עלייך בלי סוף" הוא ענה וליטף את נוקייה שנחה עליו בשלווה.

"איך הגעת להחלטה לבוא אליי?" שאלתי והתקרבתי אליו.

"בבוקר אחרי כל החשיבות, החלטתי לבוא אלייך ולהתנצל. היה לי חלק די גדול בריב הזה. אחרי שבאת והיחס שנתתי לך, הייתי חייב לבוא." הוא ענה ובילגן את שיערו בחיוך מתנצל.

"אחרי שראיתי אותך ישנה, הפרצוף השליו שלך משך אותי למיטה. חיבקתי אותך ולא רציתי לעזוב ואז נירדמתי." הוא ענה והחניק צחוק במילים האחרונות שלו. חייכתי והשענתי את ראשי על חזהו, הוא ליטף את שיערי ואני ליטפתי את נוקייה שהסתכלה עליי. "שנלך הביתה?" דניאל שאל ואני הנהנתי. קמתי ממנו וקשרתי את נוקייה לרצועה. דניאל קם אחריי ואחז בידי. הוא חיבק אותי מאחור ונתן לי נשיקות חטופות בצוואר.

"אני חייבת מקלחת." אמרתי בלי שום קשר.

"כן, את מסריחה בטירוף." דניאל ענה וצחק. הסתכלתי עליו במבט צר וצחקתי גם אני. אחרי הליכה קצרה הגענו לביתו, הוא החזיר את נוקייה והמשכנו לבית שלי. פתחתי את הדלת עם המפתח שהיה בכיס שלי ונכנסתי כשדניאל אחריי.

"אני נכנסת למקלחת, תרגיש בבית." אמרתי אחרי שהפעלתי את האזעקה ועלינו לחדר.

"בואי.. אני אכנס איתך" הוא ענה בחיוך והושיט לי את ידו.