אלו הם חיי

"תביא את המגבת, שם." הצבעתי לו והוא הלך להביא את המגבת מדלת הארון. זו לא הפעם הראשונה שאני ודניאל מתקלחים ביחד. אני לא מתביישת ממנו, אני לא מתביישת שיראה את הגוף שלי עירום.

"נו!"

"אני בא.. אני בא." הוא אמר והוריד את החולצה בדרכו אליי. התפשטנו שנינו ונשארנו עם תחתונים.

"המים חמים." הוא אמר מתוך הדוש ואני הצטרפתי אליו, מרטיבה את ראשי. הצמדתי אותו אליי אחרי שהוא לא הפסיק לנעוץ בי מבטים.

"תפסיק לנעוץ בי ככה מבטים, כאילו זו הפעם הראשונה שלך שאתה רואה אותי עירומה." עניתי ונישקתי את החזה שלו.

"את מטריפה אותי בכל פעם מחדש." הוא ענה והרגשתי את חיוכו. הרמתי את מבטי אליו ועברתי לנשק את שפתיו, תוך כדי לקחתי את בקבוק השמפו ושמתי על ראשו. התנתקתי ממנו ועיסיתי את ראשו בחיוך. הוא לקח את הבקבוק, שם גם על ראשי ועשה את אותה הפעולה.

"נו! דניאל, לא ככה! יהיו לי מלא קשרים!" רטנתי והתרחקתי ממנו אחרי שהוא בילגן לי את כל השיער עם השמפו.

"איך את רוצה? ככה אני עושה לעצמי."

"יופי. לך יש שיער קצר!" עניתי בטון מובן מאליו וסירקתי את השיער עם ידיי. דניאל רק נאנח והמשיך לסבן את שיערו. שטפתי את ראשי, מרחתי עליו מרכך שיער וסירקתי את שיערי עם מסרק. אחרי שהוא שטף את כל גופו, הוא תלה את הבוקסר על דלת הדוש, שטף את עצמו שוב כשהוא עירום לגמרי ויצא מהמקלחת.

"תצאי מהר." הוא מילמל ויצא כשהמגבת עטופה על חלקו התחתון של הגוף.

המשכתי בסירוק עד שכל הקשרים נפתחו, שטפתי את ראשי, סיבנתי עוד קצת את הגוף שלי עם הסבון ויצאתי מהמקלחת.

"דנדוש!" צעקתי לו מבעד לדלת "תביא לי את המגבת!" המשכתי והוא נעמד מולי כשהוא לבוש בטרנינג שחור.

"קחי, סקסית." חייך והושיט לי את המגבת. לקחתי בחיוך וסגרתי את הדלת בפרצופו.

"קופה!" שמעתי אותו אומר ואני צחקתי. ייבשתי את השיער ואז תליתי את המגבת על גופי. נכנסתי לחדר ולבשתי תחתונים וחולצה גדולה של דניאל שמצאתי בארון שלי.

"את יודעת כמה חיפשתי את  החולצה הזו?" דניאל שאל אותי אחרי שהעביר אליי את מבטו.

"היית שואל." עניתי בחיוך ולקחתי את הפאן מהמגירה וייבשתי את שיערי לגמרי. מרחתי קרם כדי שהוא לא יהיה יבש והלכתי לשכב עם דניאל במיטה.

"סוף סוף את מריחה כמו בן-אדם נורמלי."

"בואנה, יא חוצפן!" הרבצתי לו. הוא צחק ותפס אותי במותניי.

"אם תמשיכי, אני אדגדג." הוא הזהיר ואני הפסקתי, נשכבתי לידו והסתכלתי עליו. הוא המשיך לראות טלויזיה ואני המשכתי להביט בו.

"מה?" הוא פנה אליי ולא הוריד מהטלויזיה את מבטו.

"אתה יפה" ליטפתי את לחיו בחיוך והוא הסיט את מבטו אליי, חייך וחזר לטלויזיה. ניסיתי כמה שיותר להיות איתו, קרובה אליו. עוד חודש אני טסה ללוס-אנג'לס, עד לתחילת שנה הבאה והוא לא יודע.

"דניאל?" פניתי לעברו והוא מיד סובב את מבטו. תמיד כשאני רוצה לדבר איתו על משהו חשוב אני קוראת לו בשמו המלא.

"מה קרה?"

"אני טסה ללוס-אנג'לס." אמרתי בעצב והוא פקח את עיניו.

"לתמיד?!" הוא שאל מיד ואני הנדתי את ראשי לשלילה.

"לחודש. אבל בכל זאת, חודש בלעדייך.. אתה יודע מה יעבור עליי?" נאנחתי.

"מתי את טסה?"

"בחודש השני של החופש, אני אהיה שם עד פתיחת שנת הלימודים." אמרתי והתחפרתי בתוך הפוך שלי. דניאל נאנח והתחפר בפוך גם הוא. הוא ליטף אותי לכל אורך ידי הימנית.

"אל תדאגי, אנחנו נדבר מתי שרק תרצי, נתכתב." הוא ניסה לנחם אותי, למרות שעל עצמו זה בקושי עבד.

"זה לא כמו לחבק אותך, לנשק אותך, להרגיש אותך." הסתכלתי עליו עמוק לתוך עיניו. הוא לא אמר כלום, רק חיבק אותי אליו. בסופו של דבר נירדמנו שנינו כשאני בין זרועותיו.

****

פקחתי עיניי וראיתי חושך מוחלט בחדר, רק הטלויזיה האירה אותו. הרמתי את השלט ובדקתי מה השעה 3:00 לפנות בוקר. כיביתי את הטלויזיה והסתכלתי על דניאל שנראה שליו כ"כ. קמתי ושטפתי פנים, ירדתי לסלון ושמעתי רישרושים מהמטבח. המטבח היה חשוך לחלוטין, אז בכלל נלחצתי. נכנסה בי איזו רוח פעולה ולקחתי את הפסל של אמא והתקדמתי למטבח "לורי, לא!" שמעתי את קולו של ברנדון מתוך החשכה ואבן נפלה לי מהלב.

"תגיד לי אתה נורמאלי?! למה אתה יושב בחושך?!" שאלתי בעצבים והדלקתי את האור. הופתעתי לגלות שהוא לא נמצא לבד, היו שם לפחות 5 גברברים חסונים. בחנתי כל אחד מהחברים שלו והם בחנו אותי ואז נזכרתי שאני עומדת מולם עם תחתונים וחולצה גדולה של דניאל.

"את מתכוונת לעמוד ככה עוד הרבה זמן?" ברנדון שאל אותי ודחף אותי מחוץ למטבח.

"תביא לי מים, אני צמאה." הוראתי לו והוא המשיך לעמוד במקום.

"לא שמעת מה אמרתי?"

"חשבתי שאת לא מדברת איתי.." הוא אמר בחיוך מתגרה.

"אוקיי.. חשבתי שאתה לא רוצה שהחברים שלך יראו אותי בלבוש הזה.." סיננתי לעצמי והתחלתי ללכת שוב לכיוון המטבח, אבל ידו של ברנדון תפסה אותי.

"אני רוצה שתקשיבי לי." הוא פסק ומבטו הפך להיות רציני. הרפתי את גופי וחיכיתי להמשך.

"אני לא התכוונתי לעשות את זה.. אני לא רציתי לפגוע בך ואני גם לא אפגע בך, לעולם. את הדבר הכי חשוב לי בעולם הזה ואת יודעת את זה." הוא אמר ואני התרככתי.

"אז למה הרמת את היד? למה לא עצרת את עצמך לפני שהסתכלתי עלייך במבט הזה?"

"אני לא יודע מה עבר עליי באותו הרגע, לא יודע מה חשבתי לעצמי." הוא ליטף את ראשי בחיוך מתנצל ואני חיבקתי אותו. הדבר שאני הכי שונאת, זה לריב עם ברנדון. לא משנה מה יקרה, אני תמיד אוהב אותו בכל הלב שלי.

"חתיכת מטומטם. אתה יודע שאני אוהבת אותך?" שאלתי בתוך החיבוק שלו והוא צחק.

"אני יודע קטנטונת, אני יודע." הוא ליטף את ראשי ונישק אותי.

"עכשיו, עוף ותביא לי מים." התנתקתי מהחיבוק שלו במהרה.

"איי איי קפטן." הוא אמר בקול נמוך והלך למטבח. התיישבתי על הספה וחיכיתי למים שלי.

"קחי" שמעתי מאחוריי, אבל זה לא הקול של ברנדון. הסתובבתי לאחור וראיתי את ליאור.

"היי ליאור.." אמרתי מבויישת ולקחתי את כוס המים הגדולה שהושיט לעברי.

"היי ילדונת, מה קורה?" הוא שאל בחיוך מתוק, שאופייני רק ל-ליאור. מכל החברים של ברנדון, ליאור הכי אהוב עליי, מאז שאנחנו בארץ ברנדון וליאור מכירים.

"רוצה לשבת איתי? הם ממש משעממים שם." הוא הציע בחיוך נבוך ואני הנהנתי.

"חכה פה, אני אלך לשים עליי משהו." השבתי בחיוך ועליתי לחדר. הסתכלתי על דניאל בחיוך, כמה דקות שאני עומדת ובוהה בו. בסופו של דבר שמתי עליי מכנס קצר וירדתי אל ליאור.

"מה נעשה?" שאלתי כשהתיישבנו שנינו על הספה בסלון בחוסר מעש.

"ממ.. יש לכם גלידה?" הוא שאל ואני צחקתי.

"בטח, איזו שאלה."

"לא הלכת לישון?" ברנדון פנה אליי ואני הנדתי את ראשי לשלילה. לקחתי את הגלידה ושתי כפות.

"דניאל קם?" פנה אליי שוב ואני שוב הנדתי את ראשי לשלילה.

"אז למה שתי כפות?" חופר.

"לי ולליאור." עניתי בקצרה ויצאתי מהמטבח. התיישבתי ליד ליאור והושטתי לו את הכף.

"וניל עוגיות. אוהב?" שאלתי בזמן שאני נאבקת עם הקופסא.

"הכי אוהב." ליאור ענה, לקח ממני את הקופסא ופתח אותה בקלות. הוא חייך חיוך מתלהב ואני צחקתי.

אחרי שאכלנו כמה ביסים החלטנו לראות את קלטת הבר-מצווה של ברנדון. מה הקשר? לא יודעת.

"תראה איך נראתי!" אמרתי כשהוא צוחק בלי סוף.

"יו, איזה חמודים הייתם!"

"מה זה חמודים.." סיננתי והמשכתי לאכול מהגלידה. ברנדון היה ממש חמוד, לעומתי. היה לו שיער בלונדיני עד הכתפיים, עיניים ירוקות.. ממש אמריקאי לתפארת. הוא לא השתנה מאז, טוב נו.. הוא כן. הוא התפתח ונהיה גברברון, השיער הארוך התחלף בשיער קצר והעיניים הירוקות, נשארו אותן עיניים ירוקות, רק יותר שובבות.

"אני עוד שנייה נרדמת" אמרתי בפיהוק לליאור שהמשיך לראות את הקלטת בהתעניינות רבה.

"בואי.." הוא חיבק את כתפי והשעין את ראשי עליו, אחרי כמה דקות כבר נרדמתי.

***