לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אלו הם חיי



Avatarכינוי: 

בת: 30

Google: 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2010    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

7/2010

פרק 10


שבת שלום לכולם!

פרק לסיים יפה את השבוע


מהפרק הקודם:

הפלאפון של דניאל צילצל. הושטתי את ידי אל השידה הקרובה אליי.

"מי זה?" הוא שאל אחרי שהבטתי בצג.

"חסוי." הושטתי לו את הפלאפון והוא ענה.

"ויקטוריה?" דניאל שאל בבלבול. ויקטוריה, זאת אותה אחת מהמסיבה. הם עדיין בקשר? התנתקתי ממגעו בבת אחת וקמתי מהמיטה.

"אני אחזור אלייך אח"כ, אני עסוק." הוא אמר במהרה לתוך הטלפון וניתק את השיחה.


 

פרק 10:

"היי ילדה יפה!"

"היי מותק, מה נשמע?" ספיר ענתה בחיוך לטלפון.

"אצלי הכל בסדר, מה איתך?"

"בסדר."

"רואים אותך היום?" ליאור שאל בזמן שכרסם משהו.

"מה אתה לועס לי באוזן?" היא צחקה.

"הנה.. אז רואים אותך היום?" ליאור שאל שוב והפעם כשפיו ריק.

"איך שבא לך" ספיר השיבה בחיוך.

"את האמת.. לא בא לי, סתם שאלתי מתוך נימוס."

"אה באמת?" היא שאלה בקול מתגרה "כבר הכנתי לך הפתעה."

"אני בא." ליאור ענה וספיר צחקה.

"חח יאללה.."

"עוד מעט ואני אצלך. ביי" ספיר ניתקה את השיחה כשחיוך מרוח על כל פניה.

אחרי רבע שעה היא שמעה את מנוע המכונית של ליאור נכבה והבינה שהוא חנה מול הבית.

"היי!" ליאור פתח את הדלת בלי לדפוק.

"לא לימדו אותך נימוסים?" ספיר צחקה והתקדמה אליו.

"הייתי כל כך להוט לראות אותך, אז לא התאפקתי." ליאור אמר בשקט, מצמיד אותה אליו.

"להוט אה?" היא אמרה בזמן שחיבקה אותו חיבוק ארוך.

"אל תשאלי.." ליאור לחש באוזנה ונשק לה נשיקה קטנה בלחי.

"אתה רעב?" ספיר אחזה בידו והובילה אותו אל המטבח.

"האמת.. כן."

"העיקר כרסמת לי באוזן." צחקה "יש פסטה, רוצה?"

"הולך." ליאור ענה וספיר מזגה לצלחת.

"את לא אוכלת?"

"לא.. אכלתי מקודם" היא ענתה בחיוך והחלה לשטוף את הכלים.

"מה את עושה כלים עכשיו? חכי שאסיים" ליאור אמר לה אחרי כמה שניות.

"כבר התחלתי."

"כשנתחתן גם תשטפי ככה כלים?" ליאור שאל אחרי שתיקה קצרה. ספיר הרגישה איך לחייה מתחממות ושתקה.

"סאפ?" ליאור שאל והיא הרגישה את מבטו נעוץ על גבה.

"מי אמר שנתחתן?" ספיר הוציאה הגה מפיה.

"אני." ליאור אמר בזמן שנצמד מאחוריה. הוא נשק לה כמה נשיקות קטנות על העורף והניח את הצלחת שלו בתוך הכיור.

"יופי שמן.. בדיוק כשסיימתי לשטוף הכל"

"אמרתי לך לחכות." ליאור אמר כשהוא עומד מאחוריה. הוא סובב אותה אליו והיא צחקה בתגובה.

"הידיים שלי רטובות.." היא אמרה כשליאור חיבק אותה אליו וספיר לא יכלה לחבק אותו חזרה.

"זה לא יפריע לי לנשק אותך." ליאור השיב לה ונשק לשפתיה נשיקה רכה. ספיר צחקקה מעט והרגישה את שפתיו מחייכות על שפתיה.

"אני.. אסיים לשטוף.." ספיר אמרה לו בזמן שהיא מנשקת אותו. ליאור נתן לה נשיקה אחרונה והתנתק ממנה לגמרי.

"אני בחדר שלך." הודיע והיא הנהנה. כשספיר סיימה לשטוף את הצלחת של ליאור היא לקחה חבילת M&M איתה לחדר.

"מה אתה רואה?" היא שאלה וזרקה לידיו את חבילת הסוכריות.

"צחוק מהעבודה."

"עכשיו? מה, זה שידור חוזר?" ספיר התיישבה לידו ואכלה את הסוכריה שהציע לה.

"לא, מצאתי אצלך ביס מקס." ליאור ענה והיא הנהנה.

"בואי.." הוא פרס את ידו לצד ועשה לה מקום במיטה. ספיר נשכבה לידו והם המשיכו לצפות בתוכנית.

-

 

"לורן, חכי שניה.. אני נשבע לך שזה כלום" דניאל קם במהירות מהמיטה ואני כבר הייתי בדרכי החוצה. סיננתי לעצמי קללות וירדתי במדרגות.

"לורן.. נו.." דניאל נעמד מולי ואני עקפתי אותו.

"אל תיגע בי!" צעקתי עליו והוא נרטע לאחור. הסתכלתי אל תוך עיניו, מנסה להסביר לו בלי מילים מה הולך לי עכשיו בלב. הייתי כל כך עצבנית. בגללה לא דיברנו 4 ימים והוא שומר איתה על קשר?

"אני נשבע לך בחיים שלי, זו הפעם הראשונה שהיא התקשרה אליי מאז המסיבה." דניאל סגר את דלת הבית שפתחתי.

"בבקשה תקשיבי לי."

"אני לא רוצה לשמוע אותך, באמת דניאל.. כבר אין לי כוח לכל זה." לא צעקתי, דיברתי בטון עייף. נמאס לי מכל הריבים. דניאל הסתכל עליי במבטים בוחנים, מחכה להמשך.

"אני כבר עייפה מזה. תראה, רק לפני שבוע השלמנו וכבר אנחנו בריב וזו לא הפעם הראשונה שזה קורה. נמאס לי." המשכתי לדבר בטון שקט. צעקות לא יובילו לשום מקום.

"לאן את חותרת..?" דניאל שאל בהיסוס. הסתכלתי לתוך עיניו, חושבת היטב על התשובה שאתן לו.

"אני לא יודעת.." השבתי בשקט והפלאפון שלי צלצל.

"היי ספיר. - כן, בטח. - 5 דק' ואני אצלך.. ביי" ניתקתי את השיחה ופתחתי את דלת ביתו של דניאל.

"לורן.." דניאל תפס את ידי.

"נדבר כבר." שיחררתי את ידו ממני ויצאתי מביתו. הוא לא יצא אחריי.

אחרי הליכה קצרה, הגעתי לבית של ספיר.

"היי בובה." ספיר פתחה לי את הדלת בחיוך ואני התקדמתי לחבקה.

"היי, מה נשמע?"

"בסדר. מה איתך?" שאלה ונעלה אחריי את הדלת.

"יכול להיות יותר טוב.." סיננתי וספיר זרקה לי מבט לא מבין.

"דניאל?" שאלה ואני הנהנתי. בדרך למטבח הספקתי לספר לה חצי סיפור.

"בקיצור, כבר נכנסנו לישון ואז יש לו טלפון מחסוי. הוא עונה ומי זאת בטלפון? ויקטוריה"

"רציני?" ספיר שאלה בפליאה.

"כן. אין לי כוח לזה כבר, הוא מקנא בלי סוף והוא היחיד שעושה בעיות בקשר לבנות" נאנחתי.

"מה את רוצה לעשות?"

"כן.. מה את חושבת לעשות?" שמעתי קול מוכר מאחוריי והסתובבתי.

"ליאור?"

"לורן?" ליאור השיב לי ואני צחקתי. מה הוא עושה פה?

"מה אתה עושה פה?!" שאלתי אותו והסתכלתי על ספיר, היא חייכה חיוך קטן והרימה טיפה את גבותיה.

"קפצתי לביקור." ליאור ענה וחיבק אותי.

"נחמד." עניתי בתוך חיבוקו ועשיתי לספיר תנועה של 'חכי חכי' עם היד. היא החניקה צחוק ואני התנתקתי ממנו.

"אז.. מה את חושבת לעשות?" ליאור התיישב לידי ואני חייכתי חיוך לא מוגדר.

"אני לא יודעת מה לעשות איתו כבר.." עניתי לספיר וסיפרתי לליאור בקצרה על הדרמות שהתחוללו השבוע.

"את חושבת על פרידה?" ליאור שאל ולא עניתי. לא ידעתי מה אני רוצה מעצמי, אבל ידעתי שאני לא אוכל בלעדיו.

"השתיקה אומרת הכל, לא?" ספיר שאלה ואני המשכתי לשתוק.

"אני יודעת שאני לא אוכל בלעדיו."

"תחשבי על זה טוב.. שלא תעשי צעד שתתחרטי עליו אח"כ."

"צודקת.. טוב, בואו נשנה נושא." אמרתי בחיוך "אתם ביחד?"

"לא." ענו שניהם פה אחד ואני צחקתי. הסתכלתי על ספיר והיא שלחה לי מבטים מזהירים ואז בכלל לא השתלטתי על הצחוק שלי.

"מה מצחיק? מכוערת." ליאור הפליק לי על ראשי וקם ממקומו.

"יאללה.. בואו נעלה לחדר." ספיר אמרה ואני קמתי. בדרך אל החדר, פעמון הבית שלה צלצל ופלור ואוראל עמדו בפתח.

"היי חרמנים." בירכתי אותם לשלום.

"מצחיקה." אוראל ענה לי ואני נישקתי את לחיו. חיבקתי ונישקתי את פלור ועלינו אל החדר.

"נראה סרט?" ספיר שאלה אז אחרי התלבטויות קלות החלטנו לראות את 'מהיר ועצבני 4'.

 

"בואי רגע החוצה.." אוראל לחש לי באוזן כשראינו את הסרט. העברתי את מבטי אליו והנהנתי.

הוא לחש משהו לפלור וסימן לי עם היד לא לצאת עכשיו. אחרי 2 דק' שהוא יצא הודעתי בשקט לפלור וספיר שאני יוצאת לשירותים. איזה שקופים אנחנו, אלוהים.

"נו.. השגת את הכרטיסים?" אוראל שאל אותי בשנייה שהגעתי לסלון.

"כן, בן-דוד שלי אמר שמחר תבוא ליס פלאנט ותיקח את הכרטיסים."

"כמה זה?" אוראל שאל ואני חייכתי.

"חינם." אמרתי בגאווה והוא נשק לי.

"מלכה! מלכה!" אוראל אמר בצעקה שקטה.

"אל תיסחף, כולה כרטיסים חינם ל-VIP" צחקתי כשהוא חיבק אותי באושר. אז ככה, פלור ואוראל חוגגים שנה וחצי בעוד כמה ימים. הוא ביקש עזרה במתנה, אז אמרתי לו שאני יכולה להשיג לו כרטיסים ל-VIP במחיר מוזל. ככה זה כשהדוד הוא מנהל המחלקה . מסתבר, שהלב של דוד שלי כל-כך רחב.. אז הוא הביא לי אותם בחינם!

"בכל זאת, תודה. באמת." אוראל הודה בפעם המיליון וחזרנו אל החדר. בסוף הסרט, נשארנו עוד איזו שעה אצל ספיר ואז התפצלנו, כל אחד לביתו. בדרך חזרה מספיר, עברתי בפארק ואז הרגשתי כלב מלקק את רגליי. בגלל שהייתי עם כפכפים, הרגשתי הכל. הורדתי את מבטי כדי לראות מי החצוף שהרשה לעצמו להתנחל לי על הרגל.

"נוקייה!" שמעתי את הקול שלו וכל הגוף שלי קפא. מה אני אגיד לו עכשיו? התכופפתי ולקחתי את נוקיה לידיי.

"הו.. היי.." דניאל אמר מהוסס ואני הושטתי את נוקיה אליו.

"היי.." אמרתי גם אני מהוססת. אחרי שתיקה קצרה התכוונתי להמשיך ללכת.

"חכי רגע." דניאל עצר בעדי "בואי נפתור הכל ונסיים עם זה כבר. נמאס לי מהמצב הזה"

"לך נמאס מזה?" שאלתי בגיחוך מזלזל. "היחידה שאמור להימאס לה, זו אני." דניאל שתק.

"כל קטעי הקנאה למיניהם, כל זה אתה עושה לחינם.. כשאין כלום. אני זו שצריכה לעשות את הקטעים האלה. אתה זה שזורם כשבנות מפלרטטות איתך, לא אני. ואח"כ עוד מאשים אותי שזה בדיוק כמו הקטע עם אורן." אמרתי בנשימות מקורטעות.

"אני.. אני מצטע-"

"חשבתי שזה אמור להיות החודש הכי כיף שלי" קטעתי את דבריו. "הבטחת לי שאתה תיהיה איתי כל החודש הזה, לא תעזוב אותי לרגע.." מלמלתי כשהדמעות כבר ירדו.

"זה יהיה, רק תני לי עוד הזדמנות" דניאל השיב במהרה והתקרב לנגב לי את הדמעות.

"עוד הזדמנות ואז להיפגע שוב?" התרחקתי ממנו.

"אז מה את רוצה לעשות?" הוא שאל אחרי שתיקה קצרה.

"אני רוצה להיפרד."

 

נכתב על ידי , 9/7/2010 10:59  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




11,648

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאלו הם חיי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אלו הם חיי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)