אלו הם חיי

סוף סוף! פרק 11.. אחרי שבוע שלא העלתי פרק, בגלל קשיים בכתיבה, הוא הגיע .

מקווה שתאהבו

פרק 11:

סינרגיה- תראי זה אני (אקוסטי)

"מה?" דניאל שאל אותי מבולבל.

"איך הגעת למסקנה הזאת.. לורן.." הוא לחש לי בבלבול והניח את נוקיה על הארץ.

"אני מצטערת, דניאל.." השבתי לו בשקט והתכוונתי לעשות צעד קדימה.

"לא! את לא הולכת.. אני לא אתן לזה להיגמר ככה." דניאל אחז בידי ועצר את העזיבה שלי מהמקום.

"אני לא אתן לך ללכת, לורן.. אני אוהב אותך." דניאל נצמד אליי וניגב את דימעותיי.

"אני מצטער על הכל.." הוא נאנח "בבקשה תסלחי לי." לא ידעתי מה לעשות, לא ידעתי מה אני רוצה מעצמי.

"כואב לי להיפגע כל הזמן, דניאל.. תבין אותי" לחשתי כשאני נמצאת צמודה אליו.

"אני יודע ואני מצטער על זה. אני מבטיח לך, זה לא יקרה יותר.. אני מבטיח" דניאל חיבק אותי חזק. התאפסתי על עצמי והתנתקתי מחיבוקו, הסתכלתי עמוק אל תוך עיניו ואחרי שתיקה קצרה התחלתי ללכת.

"ככה את מוותרת עלינו?" דניאל הרים טיפה את קולו כשהייתי מעט רחוקה ממנו. נעצרתי עם גבי אליו, הנהנתי והמשכתי את דרכי לבית. אני לא יודעת אם הוא ראה את זה.. אבל מהשתיקה שלי אני בטוחה שהוא הבין את התשובה. –נפרדנו- שלחתי אסמס לספיר ואחרי כמה שניות הפלאפון שלי צלצל. לא רציתי לדבר עם אף-אחד. –אני אחזור אלייך מאוחר יותר. אני רוצה להיות קצת לבד.- שלחתי הודעה לספיר. –אוקיי, תתקשרי אליי בכל רגע שתצטרכי.. גם פלור פה.- לא עניתי על זה.. אין לי מה לענות על זה.

דניאל הרים את נוקיה מהריצפה והחל ללכת אל ביתו. הוא לא ידע מה לעשות עכשיו, הוא שנא את עצמו על זה שהכאיב ללורן כל-כך.

"מה קרה?!" אביאל שאל את דניאל שנכנס בטריקת דלת הביתה.

"כלום" דניאל ענה בעצבים והניח את נוקיה.

"דבר, רבת עם מישהו?" אביאל עצר בעדו.

"נו! עוף ממני! אני אומר לך שלא קרה כלום, נכון?!" דניאל התפרץ, הסתכל עליו כמה שניות ועלה לחדר.

ברגע שטרק את דלת חדרו הוא הרגיש איך הזעם עולה לו והתחיל להעיף את כל החפצים שלו ארצה. הדמעות היו בעיניים, מוכנות לצאת בכל רגע, המחנק כבר עמד בגרון.. דניאל לא יכל יותר לעצור את הבכי שרצה לצאת כבר מזמן. הוא השטתח על מיטתו והדמעות זלגו להן.

 -את אולי וויתרת.. אבל אני לא מוכן לוותר כ"כ מהר.- קיבלתי אחרי 20 דק' הודעה מדניאל.

לא הגבתי. מה אני יכולה להגיב להודעה כזאת?

כנראה שהקטע עם ויקטוריה היה הקש ששבר את גב הגמל. הבלגתי על כל קטעי הקינאה שלו, למרות שאין לו ממה לקנא, הוא היה אמור לסמוך עליי. הבלגתי על השתייה, אבל אני לא מוכנה להבליג על זה שהוא כמעט נישק מישהי, כשאני נמצאת מטר ממנו.

"ספיר?" קראתי בשמה כשהיא ענתה לטלפון ומשכתי באפי.

"אולי תבואו אליי?"

"בטח! כמה דקות ואנחנו אצלך." היא ענתה מהר.

"תודה." השבתי וניתקתי את השיחה. אני באמת לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיהן.

"לורן!" ברנדון קרא לי מהמטבח ואני טמנתי את ראשי בתוך הכרית.

"לורן!"

"מה?!" עניתי בעצבים כשהוא לא הפסיק לקרוא בשמי בכל רחבי הבית.

"מה את עצבנית?" ברנדון שאל כשעלה במדרגות. הוא נכנס לחדר ופלט אנחת בהלה קטנה.

"מה קרה?!" הוא התקדם לעברי ובחן את פניי. נראה לי העיניים שלי נראות כמו שתי עגבניות גדולות, אדומות ועסיסיות.

"מה רצית?" התעלמתי משאלתו וקמתי מהמיטה.

"מה קרה? תגידי לי.." ברנדון לא ויתר.

"נפרדנו." הסתכלתי עליו והוא בחן אותי במבט שוקיסטי למדיי.

"מה? מתי?"

"הרגע." נכנסתי לשירותים, לקחתי גליל נייר וחזרתי לשכב במיטתי.

"איך.. מה.." ברנדון שאל מבולבל.

"צא מההלם." קינחתי את אפי וגיכחתי מעט. ברנדון התקרב אליי ומשך אותי לחיבוק. ברגע שהגוף שלי נח בתוך ידיו, הדמעות פרצו שוב.

"תוציאי הכל.." ברנדון ליטף את ראשי והבכי הפסיק להיות חרישי. אחזתי עם ידיי חזק בגבו.

אחרי כמה דקות שאני יושבת בתנוחה הזאת עם ברנדון הרגשתי עוד זוגות ידיים חמימות עוטפות אותי בחיבוק. הן הגיעו. התנתקתי מברנדון וניגבתי מעט את הדמעות.

"את בסדר?" ברנדון שאל ואני הנהנתי. פלור וספיר התיישבו משתי צדדי וברנדון קם ממקומו.

"תשמרו עליה." ספיר ופלור הנהנו והוא יצא מהחדר, לא לפני שהוא נתן לי נשיקה והבטיח שהכל יהיה בסדר.

"את רוצה לדבר על זה? או שאת רוצה שנסיח את דעתך?" ספיר שאלה בחיוך מתוק.

"תסיחו את דעתי." עניתי בשקט שמצורף לו חיוך קטנטן.

"אז תראי מה הבאנו!" פלור אמרה בהתלהבות והוציאה מהשקית חבילה של גלידת שוקו-וניל.

צחקתי מעט ופלור ירדה להביא כפות.

אז ככה העברנו את הזמן, קודם סיפרתי להן מה הלך שם, אח"כ הן חיבקו אותי והבטיחו לי שהכל יהיה בסדר ושהן איתי, לשמור שאני לא אשבר. בחיי שאין כמו פלור וספיר. גם אם היינו עכשיו בריב, הן היו באות בשביל להיות שם בשבילי. זה קרה פעם אחת, כשרבתי עם דניאל ריב רציני ובאותו הזמן לא דיברתי עם פלור וספיר. באותו הרגע שרשמתי סטטוס בפייסבוק שמסביר את מה שהרגשתי, הן הרימו צלצול והגיעו אליי.

"אתן יודעות שאני אוהבת אתכן?" שאלתי בלי קשר. ישבנו וראינו שנות השבעים. הן רק חייכו וחיבקו אותי, כל אחת מצד אחר.

"גם אנחנו אותך." ספיר אמרה בשקט ופלור נתנה לי נשיקה בלחי.

**

"בוקר טוב!" שמעתי את פלור אומרת בקול. שיפשפתי את עיניי וראיתי אותה עומדת לידי ומושכת מעליי את השמיכה.

"בבקשה.. תני לי לישון.." מילמלתי וכיווצתי את גופי לתנוחת עובר.

"לא! הכנו לך אוכל טעים. קומי ובואי לאכול" פלור אמרה וקמתי בלית-ברירה. שתפתי פנים, צחצתי שיניים וירדתי לסלון.

"בוקר טוב לורני." ספיר בירכה אותי בחיוך והניחה את הפנקייקים על השולחן. מה זו הערימה הזאת? מי ישמע יש גדוד חיילים בבית.

"בוקר טוב. כמה אוכל!" צחקתי וישבתי ליד ברנדון. הוא נשק ללחי ושם לי 3 פנקייקים על הצלחת.

"אם זה ככה.. כל יום אני אפרד מדניאל" אמרתי בציניות והן הסתכלו עליי.

"סתם." צחקתי לנוכח הפרצופים שלהן על הפנים.

"תאכלי בשקט." ספיר אמרה ושתפה את ידיה. היא התיישבה איתנו בשולחן והתחלנו לאכול.

הפלאפון של ברנדון צילצל והוא ענה בחיוך מלחיץ. מזל שיש לו אוזניים שהפסיקו את החיוך, אם לא.. החיוך היה ממשיך עד לאין סוף.

"היי." ברנדון ענה כמו איזה הומו. ברגע ששמעתי את ה'היי' הזה, פרצתי בצחוק. הוא הסתכל עליי במבט לא מבין ויצא מהמטבח.

"מה יש לך, משוגעת?" פלור שאלה עם חיוך על שפתיה.

"הרג אותי עם ה'היי' ההומואי הזה." השבתי גם אני בחיוך שנשאר מהצחוק. ספיר גיכחה מעט ופלור הביאה לי כאפה קטנה בראש. על מה? לא יודעת.

"מה איתך ועם ליאור?" שאלתי את ספיר בחיוך ולקחתי ביס מהפנקייק עם סירופ המייפל.

"מה איתנו?" חחח מצחיקה ספיר הזאת.

"מה את משחקת אותה?" פלור יצאה להגנתי ואני גיחכתי מעט. ספיר הסתכלה עלינו וחייכה.

"זה הדבר הכי מוזר שקרה לי בחיים." ענתה.

"תראי, בכיתי והתאבלתי על ליעד כולה 3 ימים וכבר יש לי מישהו. זה לא מוזר?" היא שאלה ואני הנדתי בראשי.

"הוא תפס את המקום של ליעד" פלור אמרה "את לא מרגישה שחסר לך משהו, בגלל זה."

"חסר לי.. מאוד חסר לי.." ספירה מיהרה לענות "אבל.. אני לא יודעת מה אני מרגישה עם ליאור, זה משהו יוצא דופן. עם ליעד לא הרגשתי את זה."

"זוכרת כמה זמן לקח לך ולליעד להימשך אחד לשני?" שאלתי וספיר חשבה לעצמה, כמעט חצי שנה לקח להם. "כנראה בגלל המשיכה המהירה שלכם, ככה את מרגישה." עניתי

"המשיכה המהירה של מי?" ברנדון חזר למטבח והתיישב חזרה לידי. הסתכלתי על ספיר והיא סימנה לי 'לא' קטן עם האצבע. ז"א שאצטרך להמציא משהו.

"המשיכה המהירה של ספיר לכלב החדש שלה." אמרתי מהר ופלור החניקה צחוק.

"יש לך כלב חדש?" איזה פטי הברנדון הזה.

"כן." ספיר ענתה בחיוך שמבשר את בואו של הצחוק.

"אז מה את מתרגשת? מה זה החיוך הזה?"

"פשוט שספיר, מאז שהיא קטנה רצתה כלב.. והנה, החלום שלה התגשם." עניתי ודחפתי לו פנקייק לפה "עכשיו תשתוק ותאכל." ברנדון צחק ובלס את חצי הפנקייק שדחסתי לו לפה.

"בהמה.." הוא סינן בין לעיסה ולעיסה. חייכתי אליו והמשכנו לאכול.

-איך קוראים לדוד שלך?- קיבלתי הודעה מאוראל. –ג'ורג ג'ונאס. למה, עושים לך שם בעיות?- השבתי לו במהירות. רק חסר לי שפלור בטעות תראה את ההודעות האלה.

-כבר לא. תודה לורן J- אוראל השיב אחרי שנייה.

"בא לכן לעשות משהו היום?" פלור שאלה ואנחנו הנהנו. פעמון הדלת צילצל וברנדון הלך לפתוח את הדלת.

"סרט?" ספיר שאלה ואני הנדתי את ראשי.

"לא בא לי סרט.. בואו נשב איפה שהוא." אמרתי והבחנתי בברנדון וליאור נכנסים אל המטבח.

"אהובך.." לחשתי לספיר והיא הסתובבה.

"אהלן בנות!" ליאור התיישב ברוח שמחה.

"מה אתה צועק על הבוקר?" שאלתי בשקט ונענתי לכיף שלו. הוא הדביק לספיר נשיקה ספק על השפתיים- ספק על הלחי. ספיר חייכה מבויישת וברנדון הסתכל עליהם במבט מוזר. היתכן שהוא לא יודע על הקטע ביניהם?

"מה קורה?" ליאור שאל את פלור והיא הנהנה לכך שבסדר. ליאור התיישב איתנו לאכול והמשכנו לקשקש על הא ודא.

"יש ביניכם משהו?" ברנדון שאל את ליאור וספיר שישבו צמוד. ספיר הסתכלה על ליאור וליאור הסתכל על ספיר.

"אממ.. כן" ליאור השיב לברנדון והעביר את מבטו אליו.

"אתה רציני אחי?!" ברנדון שאל בתוקפנות. ליאור הסתכל עליו ולא הוציא מילה.