אולה!
טוב, הפרק הזה נכתב 5 דק' אחרי שהעלתי את פרק 14. לקח לי יום שלם לכתוב אותו, אבל המוזה באה לי בגלים. באה והלכה, הלכה וחזרה.
הפרק הכי מושקע שלי עד עכשיו. אז אני מקווה שתאהבו!
מהפרק הקודם:
"אני רוצה להגיד לך משהו.." אליה פנתה אליי ואני הנהנתי בחיוך.
"אני אומרת את זה פעם אחרת, ולא חוזרת על זה שוב." אמרה שוב, הפעם בנימה עצבנית. הסתכלתי עליה במבט לא מבין, מצפה להמשך.
"דברי.. מה יש?"
"אני לא אוהבת את הקירבה שלך אל טום."
"את רצינ-" התכוונתי לדבר אך אליה קטעה אותי.
"תתרחקי ממנו. שמעת אותי?"
What
The
Fuck?!
15:
שתיקה.
ניסיתי לעכל את מה שהיא אמרה.
"מה?" הוצאתי סוף סוף מילה מהפה. אליה גיכחה גיחוך מזלזל והעלתה את משקפי השמש שלה אל ראשה.
"אמרתי שאני לא אחזור על זה שוב." הסתכלה עליי במבט שטני.
"אני לא אתרחק ממנו."
"חבל, אני אגרום לכך שתתרחקו. את יודעת, לא קשה לשקר פה ושם." הסתכלתי עליה שוב, בוחנת את כל פניה. היא ההוכחה לכך שמראה יכול להטעות.
"למי את חושבת שהוא יאמין? למישהי שהוא מכיר חודש, או למישהי שנמצאת איתו מכיתה ז'?" שאלתי בשיא הרצינות.
"תקשיבי לי, אני לא הולכת להתווכח איתך פה, תתרחקי ממנו וזהו."
"ימות העולם ואני לא מתרחקת מטומי." השבתי לה והתכוונתי ללכת, אבל טום הפתיע אותי מאחורה.
"מה קורה?" שאל ואליה חייכה חיוך צבוע על שפתיה, הסתכלתי עליה בהלם מוחלט ועזבתי את המקום. בלי להסתכל לא עליה, ולא על טום.
~~
"מה קרה לה?"
"לא יודעת מה יש לה, דווקא הייתה לנו שיחה ממש נחמדה." אליה חייכה אל טום ונצמדה אליו.
"מכל הבנות פה, הכי חשוב לי שתסתדרי איתה." טום אמר לאליה והיא הרגישה איך זעמה בוער בה.
"למה?"
"כי היא בן-האדם שאני הכי סומך עליו." אליה הסתכלה עליו, נושמת נשימות עמוקות.
"זה לא מה שחשוב עכשיו.." ניסתה לחייך והצמידה את שפתותיהם לנשיקה חזקה.
~~
"מה יש?" פלור שאלה כשעמדנו שתינו בתחנה, מרוחקות מכולם.
"אליה הזאת, אלוהים.." סיננתי בעצבים. מאיפה היא נחתה פתאום עם הבקשה המפגרת הזאת?!
"מה איתה? ראיתי שאתן מסתדרות יופי דווקא."
"איזה מסתדרות? היא אמרה לי להתרחק מטומי." השבתי והשניות הבאות עברו בשתיקה.
"מה?!" פלור הגיבה בחצי צעקה-חצי לחישה. גיכחתי לנוכח הדילאיי שדפקה פה.
"שקרנית.."
"נו, באמת נראה לך שאני אמציא דברים כאלה?" שאלתי בלי סבלנות.
"שמעי, יש מצב שהקראש לטומי מכיתה ח' עדיין נמצא שם." פלור השיבה לי ואני פקחתי את עיניי בהלם.
"אני לא מאמינה שאמרת את זה עכשיו.." סיננתי בעצבים. עכשיו היא לא מאמינה לי? מה היא נזכרת בזה שהתאהבתי בו בכיתה ח'? טוב שלא עברו 30 שנה מאז.
"תחשבי על זה." היא רצינית, אני לא מאמינה.
"איזו מין חברה את...?" שאלתי בשקט, אבל היא שמעה כל מילה. פלור השתתקה והסתכלה עליי.
"כשתתחילי להאמין לי, כמו שחברות בדר"כ עושות.. תדברי איתי." אמרתי ועזבתי אותה לעמוד לבד. הייתי כל כך עצבנית מהמקרה עם אליה, שהדברים שפלור אמרה, ממש לא תרמו למצב.
"בייב, את באה? ליאור מסיע אותנו הביתה, כי ברנדון לא מרגיש טוב" דניאל אמר לי בשנייה שנעמדתי לידו.
"מי יקח את האוטו של ברנד?"
"אופק" דניאל השיב לי בזמן שהוא מצמיד אותי אליו מהמותניים. אופק זה חבר של ברנדון, בשיכבה שלו.
"ואיפה ליאור?" שאלתי, והג'יפ השחור של ליאור נעצר מולנו.
"זה עונה לך על השאלה?" דניאל סינן ונתן לי נשיקה קטנה על השפתיים. עלינו על האוטו ונסענו משם.
כשהגענו, ליאור הוריד אותי ואת ברנדון בחניה שלנו ודניאל המשיך איתו.
"תדאגי שהוא ישתה מים." ליאור אמר לי בחיוך ואני הנהנתי.
"תודה!" אמרתי כשהוא הסתובב לכיוון הג'יפ. ליאור הסתובב בחיוך והצדיע עם ידו, גיכחתי חיוך קטן והוא נסע משם.
-תבואי עוד שעה?- קיבלתי אסמס מדניאל בדיוק שפתחתי את דלת הבית. היה ריח של בישולים בבית, זה אומר שאמא נמצאת.
"אני מביאה לך מים, חכה פה." אמרתי לברנדון והתקדמתי אל עבר המטבח. נכנסתי מבלי להסתכל על הנוכחים במטבח.
"אמא, אין בקבוק מים גדול?" שאלתי בזמן שאני מפשפשת במקרר.
"תחפשי טוב." שמעתי קול עבה. עצרתי את כל החיפושים, עדיין עם חצי גוף במקרר. לא האמנתי שזה באמת הוא, חודש שהוא לא היה בבית. התרוממתי, עדיין עם גבי אליהם. שומעת אותם מגחכים.
"אבא?" הסתובבתי וראיתי אותו עומד שם, פורס את ידיו. "אבא!" צווחתי בהתלהבות ורצתי לחבקו. חיבקתי אותו כמו שלא חיבקתי מישהו מעולם.
"מה נשמע, לורני?" אבא שאל בקול הסמכותי שלו.
"מה נשמע איתי? מה נשמע איתך?!" שאלתי בהתלהבות. "ברנדון! אבא בבית!" קראתי בשמחה וחזרתי לחבק אותו שוב. ברנדון הופיע במטבח במבט מבולבל.
"ידעתי שהמזוודות בסלון היו מחשידות." ברנדון אמר בחיוך ובא לחבק את אבא.
אתם בטח שואלים איך זה שלא שמעתם על אבא שלי מתחילת הסיפור. אז ככה, אבא שלי הוא מנהל חברת אדריכלות בחו"ל. כל כמה זמן, הוא טס ליעדים שונים, כדי להתחיל פרוייקטים בעיצוב ובניית בניינים.
-דנדי, יש מצב שנוכל לדחות את הפגישה לערב-לילה? אבא הגיע הביתה..- שלחתי הודעה לדניאל. הוא לא החזיר הודעה, כנראה הוא במקלחת או משהו.
"אני מתאר לעצמי שהייתם בים." אבא ניחש והושיט לברנדון בקבוק מים.
"תנסה לא לשתות בים הרבה, זה עולה ישר לראש בגלל השמש." הוא קרץ לברנדון וברנדון הנהן בחיוך. מה קרה, הוא משחק אותה עכשיו ילד טוב?
"תעלו להתקלח, אני מכינה את השולחן ונשב לאכול." אמא אמרה בחיוך ואבא חיבק אותה מאחור. איזה כיף לראות אותם שוב ככה! זה גורם לי להתרגשויות בכל הגוף.
אז כמו שאמרה אמא, עלינו להתקלח. אחרי מקלחת מרעננת, לבשתי שמלה קייצית, בצבע לבן. (השמלה)
מרחתי קצת קרם-גוף, התבשמתי מעט וירדתי לארוחת הערב.
"כמעט ושכחתי איך גדלת.." אבא אמר לי בחיוך כשהתקדמתי לשולחן. חייכתי במבוכה ושמעתי את הפלאפון שלי מצלצל מהמטבח. כנראה השארתי אותו שם כשסיסמסתי לדניאל.
"אני כבר באה." הודעתי והלכתי בצעדים מהירים אל המטבח. 'ספירוש מחייג אלייך' היה רשום לי על הצג.
"הלו?"
"מה קורה, סקסית?" ספיר שאלה בקול ערסי ואני גיכחתי.
"סתמי."
"חח, נפגשים בלילה?" שאלה ושמעתי אותה מתעסקת במשהו.
"מצטערת לאכזב." השבתי בחיוך "אבא חזר, ומאוחר יותר אני אצל דניאל."
"אבא שלך חזר?! יו.. אני באה, אני באה לאבא החתיך שלך!" ספיר צעקה בתוך הטלפון. מאז ומתמיד פלור וספיר אמרו שאבא שלי חתיך. בנות עם סטיות.
"חחח, הוא מחכה רק לך.. ספיר" זרמתי איתה ושקט נשמע מהצד השני.
"ספיר?"
"שנייה, אני מעכלת את זה שהוא בארץ." אמרה בשיא ההתרגשות ואני צחקתי בקול.
"רוצה לבוא לארוחת ערב?"
"10 ואני אצלך." ענתה ושמעתי את צליל הניתוק באוזניי. בחיי שהילדה הזאת משוגעת.
"אמא, ספיר מגיעה לארוחת הערב."
"בטח, בכיף." אמא חייכה ואני התפנתי לסדר את הצלחות על השולחן.
"את עדיין עם דניאל?" אבא שאל ואני הנהנתי בחיוך גאה. "כמה זמן כבר?"
"חגגנו שנה לפני כמה ימים."
"באמת?!" אבא שאל בהתפעלות.
"ראית מה זה...?"
"את נזהרת לפחות?" O-M-G אני לא מאמינה שזה מה שהוא שאל.
"אבא.." אני לא בטוחה מי יותר אדומה, אני או העגבניה שנחה לה בסלט.
"תשמעי, אני לא מדבר איתך עכשיו כדי להביך אותך.. אני ר-"
"זה מה שאתה עושה.." קטעתי אותו בחיוך שאומר שזה לא מתאים עכשיו. אבא חייך חיוך של נסיגה, וליטף את ראשי. אז אחרי כמה מבטים מובכים ממני, המשכנו לסדר את השולחן. ספיר הגיעה וקפאה ברגע שראתה את אבא שלי.
"טוב, בואי כבר, מפגרת.." לחשתי לה באוזן. היא עמדה שם והסתכלה על אבא מהמבואה.
"חח, אני נשבעת.. את חולה בראש!" משכתי אותה בידה והיא חייכה.
"ספיר!" אבא קרא בשמה והיא חייכה חיוך יופל'ה.
"מה קורה, מייקל?" אמרה לאבא בסחבקיות. אבא קם וחיבק אותה וספיר עשתה לי מבטים מוזרים באמצע החיבוק.
"אני מתה.." סיננה לי כשהתיישבנו בשולחן. "מפעם לפעם הוא נהיה חתיך יותר.." היא לחשה לי בתוך האוזן ואני לא החזקתי את הצחוק בפנים.
"את לא שפויה." אמרתי בשקט והתחלנו לאכול.
הארוחה עברה בסבבה. אבא סיפר לנו על הפרוייקט האחרון שהיה לו בצרפת, ועל הבניינים החדשים שעיצב שם.
"שמעתי שרבת עם פלור." ספיר אמרה וצנחה על המיטה שלי.
"חיובי." צנחתי גם אני. התפוצצתי מכל האוכל.
"שמעתי גם על מה שאליה אמרה לך."
"מה את אומרת על זה?" שאלתי, מקווה בליבי שהיא לא תגיב כמו פלור.
"שמעי, זה נשמע טיפה מוזר.. אבל זה הגיוני." ספיר אמרה אחרי חשיבה קלה.
"כי אתם קרובים, לא פעם-ולא פעמים חשבו שאתם זוג. יש מצב שהיא מקנאה."
"הו, מישהי נורמלית!"
"אבל זה לא הכל." אמרתי לספיר והיא סובבה את מבטה אליי. "היא אמרה שאם אני לא אתרחק ממנו, היא תשקר ותמציא דברים, ותגרום לכך שהוא יתרחק ממני."
"בואנה, היא שטנית קטנה" אמרה והנידה את ראשה מצד לצד.
"חופשי.." סיננתי ופניתי אל הפלאפון שלי שהודיע שקיבלתי הודעה. –באמת? תמסרי לו ד"ש! אז מתי אני רואה אותך?- קיבלתי אסמס מדניאל. –עוד מעט, אני פה עם ספיר ואני באה אלייך. J- השבתי לו.
'...הנך יפה רעייתי ושפתותייך חוט שני, שינייך לבנות, כמו אור הלבנה...' הפלאפון של ספיר צלצל.
"היי דובון... בסדר, מה איתך?... אני יוצאת מלורן ובאה אלייך... לא, לא צריך שתאסוף אותי... בטוח... ביי חתיך." ספיר ניתקה את השיחה בחיוך.
"רציניים הא?" שאלתי בחיוך כשאני מורחת פס דק של עיפרון שחור.
"משתדלים. בואי נצא." אמרה ואני נעלתי סנדל שחור ושטוח.
"מאם! אני ישנה אצל דניאל!" קראתי בסלון והיא יצאה מהמטבח. "מה המבט הזה?" שאלתי.
"אולי תישארי..? עד שאבא בבית"
"זה בסדר, אני פה לעוד הרבה זמן." אבא השיב מהספה ואני חייכתי.
"אל תחזרי מחר מאוחר." אמא חייכה ואבא קרץ לי.
"Have fun."
"I will" השבתי לאבא ויצאנו. ספיר נפרדה ממני והלכה לביתו של ליאור ואני המשכתי אל ביתו של דניאל.
"סקסי אחד... מה אתה פותח ככה דלתות" השבתי בחיוך כשהוא פתח את הדלת רק בבוקסר.
"את היחידה שצריכה לבוא, אז הרשתי לעצמי." ענה והרגשתי את הנשיקות שלו בעורפי.
"הו, ואם השכנה ממול הייתה מפתיעה?"
"ממ.. השכנה ממול דווקא סקסית רצח, לא הייתי מתנגד לתת לה בראש." דניאל השיב ואני צחקתי בקול.
"מטורף. אתה לבד?"
"אביאל פה." ענה בזמן שאנחנו עולים אל החדר.
"יו.. אני מת מהשמלה הזאת.." דניאל סינן בחיוך אחרי שנשכבתי על מיטתו וכתוצאה מכך השמלה חשפה את רגליי.
"לפני שאתה מת, תנעל את הדלת." עניתי לו והוא נעל את הדלת. אחרי שניה הרגשתי את כל המשקל שלו על גופי. צחקתי והוא סתם את פי עם נשיקה רכה. ליטפתי את גבו ולאט לאט ירדתי לכיוון הישבן, אוחזת בו ומצמידה אותו אליי.
"מתה על הטוסיק הזה.." לחשתי על שפתיו ולחצתי על הישבן שלו. דניאל צחק מעט והזיז כתפייה אחת של השמלה.
"או-אה, דניאל.. אני רואה שאתה חרמן מתמיד." צחקתי כשרגשתי את בליטת מפשעתו בירכיי.
"שמעי, שבוע שאני רק מביא ביד.. אני חייב ריגוש מיני שונה." אין.. אני מתה על הילד הזה, לא יעזור שום דבר.
אחרי האימרה הזאת, שתקנו שנינו, ממשיכים בליטופים בלתי-פוסקים ומנשקים אחד את השנייה, כמו שרק אנחנו יודעים. השמלה שלי נזרקה הצידה, חושפת את החזייה ותחתון הטנגה המזוברר שלי. דניאל העביר נשיקות רכות בחלק החשוף של החזייה, מוסיף קצת מציצות ולשון, גורם לי להשמיע אנחות ולאבד את השפיות. מיותר לציין שאחרי שתי שניות החזייה גם מצאה עצמה ברצפה, ביחד עם השמלה.
דניאל עסק בחזה שלי, נותן לכל חלק שבו את מירב תשומת-הלב.
"נועז הייתי אומר.." דניאל מילמל בחיוך כשהגיע עם נשיקותיו אל בטני התחתונה וקלט את התחתון המזוברר, גיכחתי מעט והוא דפק לי חתיכת מציצה בעצם האגן.
"יו.. דניאל.." נאנחתי בשקט. בכל פעם שהוא הגביר את הקצב, הרגשתי את גופי מתחמם בהתאמה. אח"כ הוא העלה את ידו, שיחק עם שדיי וירד עם ראשו לסיים את העבודה שם. נאנקתי בשקט, רק חסר לי שאביאל ישמע את כל המתרחש. אחזתי בצידי המיטה בחוזקה, מנסה כמה שיותר לשמור על השקט, מה שהתגלה לי כמשימה כמעט-בלתי-אפשרית. נאנחתי בחוזקה כשהרגשתי את הרטט בכל גופי, עובר מהרגליים עד הצוואר. דניאל נישכב לצידי, נותן לי להסדיר את נישמותיי.
"אני אוהבת אותך.." לחשתי לו והתיישבתי על אגנו, מוצצת את צווארו וגורמת לו להוציא קולות. לאט-לאט ירדתי עם נשיקותיי, מורידה לו בדרך את הבוקסר. נוגעת בחייל שלו, שעמד דום, זקוף ומוכן למשימה. התחלתי בפעולת ידיים קטנה, עד שהגעתי למטה, מפעילה את כל הכישורי הלשון והמציצות למיניהם שהוא אוהב.
"וואי.." דניאל נאנח בקול, מזיז את אגנו בקצב. חייכתי לי מעט וחזרתי למעלה, מונעת דברים לא נעימים וגמירות לא במקום.
~~
"מה אתה אומר?" ג'ואנה שאלה את מייקל בזמן שהם שותים קפה וצופים בתוכנית קומית.
"אני לא יודע אם כדאי. עד שהם התחברו פה לחברה, ללורן יש חבר כבר שנה, ברנדון עכשיו מתחיל קשר עם מישהי." מייקל ענה וג'ואנה הסתכלה עליו.
"מצד שני, סבא וסבתא שלהם שם, ועכשיו הם מזדקנים והם לא יכולים לגור לבד."
"אז מה את אומרת?" מייקל שאל כדי להיות בטוח.
"אני חושבת שצריכים לעבור לאל-איי. לתמיד."
איזה מתח, איזהההההההההה!!! 
מקווה שאהבתן. תגובות יתקבלו בברכה! 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
