אלו הם חיי

הו, סוף סוף פרק!

מקווה שהאנגלית שלי פה בסדר, ואם לא... אז תסלחו לי

יאללה, בלי הרבה פיטפוטים, פרק 18!

מהפרק הקודם:

קמתי מהמיטה, נותנת לו נשיקה קטנה על הלחי ויצאתי מהחדר. במדרגה השנייה לפני הסוף, נזכרתי ששמתי את הפלאפון שלי על השידה בחדר של דניאל. עליתי חזרה, פותחת שוב את הדלת.

הופתעתי לגלות את דניאל מסתכל עליי במבט מאוכזב.

"בגללו את מתנהגת ככה?" שאל אותי בטון תואם למבט והושיט לי את הפלאפון. הסתכלתי על הצג וראיתי שבן שלח כרגע הודעה, דניאל קרא אותה ואני... אני לא ידעתי איפה לקבור את עצמי. רציתי להיעלם.

פרק 18:

לוס אנג'לס 6.8

עיר המלאכים. אני ותומס יושבים בבית קפה, משלימים פערים. כבר שבוע שאני נמצאת פה, ואת האמת? התגעגעתי.

"What's wrong?" תומס נראה מודאג. חייכתי לעברו והוא ליטף את גב ידי.

"I'm fine… I'm just thinking of Danielle."

""You need to forget him הוא ניתק את המגע בנינו.

כן, זה תומס... הסטוץ המתמשך שלי מארה"ב. סיפרתי לו על דניאל, הוא התבאס מעט, אבל הפלירטוטים מצידו המשיכו. עכשיו, אחרי שאמרתי לו שאני ודניאל נפרדנו, הוא מנצל כל רגע ורגע בשביל למשוך את זה למגע מיני.

אה כן... אנחנו נפרדנו. סיפרתי לדניאל על הרגשות לבן, הוא לא הגיב כמו שהוא היה צריך להגיב. הוא הגיב בצורה אדישה, לא דיבר יותר מידי, רק אמר הרבה 'טוב, בסדר ולא יודע'. ממש פגעתי בו... אני חושבת.

"Well… tell me" תומס אמר באנחה. כבר שבועיים וחצי מאז הפרידה שלנו אני סוחבת הכל בפנים, עם פלור וספיר העדפתי לא לדבר על זה... אני לא יודעת למה.

ישראל 22.7

"זה לא מה שאתה חושב." זה בדיוק מה שהוא חושב.

"מה אני אמור לחשוב?" דניאל שאל טיפה בעצבים אחרי המשפט שהוצאתי מהפה.

"ממתי אתם בקשר?"

"אנחנו לא בקשר, אנחנו לא ביחד... אני לא בוגדת בך, דניאל." אמרתי את זה כל כך מהר. אני חושבת שלא עברה חצי שנייה וכבר סיימתי את המשפט.

" 'רק שתהיי בעניינים, אני לא הולך לוותר עלייך.' מה אני אמור לחשוב?!" דניאל ציטט את תוכן ההודעה. השפלתי את מבטי.

"את מרגישה אליו משהו? את רוצה אותו, את כבר לא אוהבת אותי?" דניאל המשיך ברצף השאלות והרגשתי את הגוש בגרון הולך וגדל.

"אני לא יודעת מה אני מרגישה אליו." הוצאתי בביטחון מהפה. הייתי מופתעת מהתשובה הזאת. דניאל הרים את מבטו אליי במהירות, הוא פער מעט את פיו, ממש מעט.

"אז למה חזרת אליי?"

"פגשתי אותו רק בערב שחזרנו, הרגשות הן רק ביומיים- שלושה האחרונים" התיישבתי לידו. אני לא מאמינה שאני באמת מספרת את זה לדניאל. בכל חיי לא חשבתי שאני אדבר עם אהבת חיי על רגשות כלפיי גבר שפגשתי לפני כמה ימים.

"למה לא אמרת לי?" שאל ואני שתקתי. חשבתי על תשובה מספקת, ושום דבר לא יצדיק את זה שלא סיפרתי לו על זה.

"יופי, השתיקה ממש עוזרת לי." דניאל מילמל והנשען אחורנית.

"מה עושים עכשיו?"

"לא יודע." דניאל ענה בחוסר סבלנות. כאילו מחכה שנגמור עם זה ואני אלך מכאן.

"אתה רוצה שאלך?"

"תעשי מה שבא לך."

"דניאל, דבר איתי... בבקשה." הסתובבתי אליו והוא תקע מבטים בתקרה.

"אין לי מה להגיד לך, לורן." דניאל נאנח. "אני לא יודע מה אני רוצה עכשיו. אם תשארי, או אם תלכי." אמר ושתק. בחנתי אותו, כל תנועה, כל תזוזה שלו.

"התנשקתם?"

"פעם אחת." הפעם לא אמרתי את זה בביטחון.

"את רצינית, לורן?!" דניאל הרים את קולו. "מה הקטע שלך?!" הוא קם בעצבים מהמיטה והתהלך בחדר.

"זה קרה יום אחרי שנפרדנו, דניאל! לא בגדתי בך!" הרמתי את קולי גם אני.

"זה לא משנה את העובדה שלא סיפרת לי שיש לך מישהו!" עכשיו דניאל ממש צעק. שתקתי, פחדתי להוסיף מילה... הוא ממש כעס.

"שמע, אחי." אדם נכנס בסערה לחדר "אה.. אני מפריע?" שאל ודניאל הסתכל עליו במבטים בוחנים.

"לא, בדיוק סיימנו פה." דניאל אמר ואני פקחתי את עיניי בהלם.

"לא דניאל! לא סיימנו!" הרמתי את קולי ותקעתי באדם מבט. הוא חייך חיוך נבוך ויצא מהחדר.

"אני איתך סיימתי, לורן. אין פה מה להוסיף."  דניאל אמר במהירות ואני הרגשתי את הדמעות מציפות את עיניי.

"זהו?" שאלתי והוא הנהן. קמתי ולקחתי את התיק שלי. בדיוק כשבאתי לפתוח את הדלת, דניאל תפס בידי.

"אני..." פתאום הוא התחיל להיות מהוסס. "אני מצטער."

"אין לך על מה." השבתי בשקט ויצאתי מהחדר. הדמעות ירדו בקצב, ניסיתי לשמור הכל בפנים אבל לא הצלחתי.

לוס אנג'לס 6.8

"Why he's sorry?" תומס שאל.

"I'm the one that needed to apologize." חייכתי חצי חיוך ולגמתי מהקפה שלי.

"Well, keep talking"

ישראל 22.7

"לורני!" שמעתי את עלמה קוראת לי מהסלון, זה היה מגעיל, אבל התעלמתי. באמת שלא היה לי כוח לאף-אחד עכשיו.

יצאתי בטריקת דלת והתיישבתי על מדרגות ביתו. הרשתי לעצמי לבכות בקול, לא אכפת לי אם שומעים או לא.

מצאתי את עצמי מתקשרת לאדם שהכי לא צפוי כרגע.

"א..ני צריכה... אותך..." אמרתי בקושי, עם נשימות מקורטעות.

"היי, היי. אל תבכי, תגידי לי איפה את." הוא השיב בדאגה ושמעתי אותו מתעסק בדברים. נשמתי כמה נשימות עמוקות וניגבתי את דימעותיי.

"ליד הבית שלי. תבוא מהר, בבקשה." מילמלתי וניתקתי בלי לחכות לתשובה שלו. קמתי מהמדרגות ועשיתי את דרכי לבית, בוכה כמו מסכנה. מסתכלים עליי כאילו הרגע נפלתי מהירח.

"בייב..." בן אמר כשירד מהאופנוע שלו. "מה קרה?" הוא משך אותי אליו לחיבוק. ברגע שנכנסתי למקום החמים והנעים הזה שנקרא החיבוק שלו, הכל התפרץ. בכיתי כאילו אין מחר. החולצה שלו בשנייה הפכה לרטובה.

"את רוצה לספר לי?" שאל אחרי שהבכי הפך לחרישי. המשכתי לשתוק.

"את רוצה שנשב איפה שהוא, שנלך אליי?" בן דיבר בקול הדואג שלו ואני הנהנתי. הוא הוביל אותי בתוך זרועותיו אל האופנוע.

"תחזיקי אותי חזק." אמר אחרי שחבש לי את הקסדה והתיישב ממולי. חיבקתי אותו ועצמי את עיניי. נהנתי מהמגע של הרוח על גופי. אחרי 10 דק' הגענו לבית גדול, שלו כנראה.

"אל תתביישי, אבל אנחנו בהרכב מלא בבית." בן חייך חיוך חמוד ואני הנהנתי.

"רגע, מה הרכב מלא? תראה איך אני נראת." אמרתי והוא צחק.

"אל תדאגי, את יפה בכל מצב." הוא קרץ לי והוביל אותי אל דלת הכניסה. היה לו מפתח בכיס ותוך פחות מחצי דקה כבר עמדתי בסלון.

לוס אנג'לס 6.8

"Who's Ben?" תומס שאל ואני סיפרתי לו עליו בקצרה.

"Okay…I don't like him"

"But I do" השבתי לו והוצאתי לשון. הוא גלגל עיניים ואני המשכתי לספר.

ישראל 22.7

"וואו, אמא שלך מטורפת." אמרתי כשאני נשכבת על מיטתו, בוחנת את החדר תוך כדי.

"כן, זה לא חדש." בן התיישב לידי. "רוצה לספר לי מה קרה?"

"דניאל יודע עלייך... עלינו." אמרתי בשקט.

"עלינו? את בעצמך אמרת שאין עלינו." ראיתי את החיוך שביצבץ בין שפתיו.

"אויש נו, אתה יודע טוב מאוד שיש 'עלינו'." ואחרי שהוא ביצבץ, הוא יצא לגמרי... החיוך. "בדיוק כששלחת את ההודעה, דניאל קרא אותה."

"אוי..."

"וסיפרתי לו... הוא התעצבן... ואז הוא זרק אותי, בן." אמרתי לו בבכי והוא נשכב לצידי.

"אני מצטער, זה בגללי." בן אמר בזמן שהוא מחבק אותי אליו. "לא התכוונתי שזה מה שיקרה, לורן..."

"זו לא אשמתך, אני כזאת מפגרת שלא סיפרתי לו... שלא אמרתי לו שיש מישהו אחר."

"מישהו אחר?" בן הרחיק אותי ממנו מעט, מסתכל בתוך עיניי.

"כן... שאני מרגישה אליו דברים שאסור לי להרגיש." אמרתי במבוכה והשפלתי את מבטי.

"שאסור?" בן שם את ידו על סנטרי והרים את מבטי אליו. "מותר לך הכל." הוא אמר וניגב עם ידו את דימעותיי.

"לורני!" בן אמר בחיוך וחיבק אותי אליו חזק.

"די, נו... הרגע נזרקתי ע"י החבר שלי." אמרתי רצינית והוא מחק את חיוכו ברגע.

"את לא נזרקת."

"אני כן. הוא אמר לי ככה 'אני איתך סיימתי.' זה כזה משפיל." אמרתי שהדמעות שוב עולות והחנק בגרון מגיע.

"די, ילדה יפה..." בן נישק את ראשי. רציתי להיקבר בתוך הגוף שלו. אפילו בחיבוק של דניאל לא הרגשתי כל כך מוגנת. עם היד החמימה שלו הוא העביר את אצבעותיו בשורשיי שיערותיי, דבר שהרגיע אותי בצורה מטורפת.

"יש לך רטט." בן אמר אחרי שהמיטה רטטה.

"אין לי כוח לענות." השבתי לו בהתפנקות ועצמתי את עיניי. הכנסתי את ידיי הקפואות מהמזגן אל תוך חולצתו וחיבקתי אותו אליי עוד.

"את עייפה, את רוצה לישון?" בן שאל ולא היה לי כוח אפילו לענות לו... העיניים שלי נעצמו לבד, והפה שלי סירב לדבר.

"לילה טוב." שמעתי אותו לוחש לי ואז נרדמתי.

לוס אנג'לס 6.8

"You slept with someone that you met 3 days before?!" תומס קטע את הסיפור שלי ושלח לי מבט מזדעדע.

"I feel like I know him my all life"

"Oh, please… do me a favor" הוא אמר בזלזול.

"You want to hear the story or what?!" תקפתי אותו וזרקתי עליו את המפית הלבנה. תומס חייך ותפס את המפית.

ישראל 23.7

"בוקר טוב, ילדונת." בן נישק את הלחי הימנית שלי והוריד מעליי את השמיכה.

"בוקר טוב." מילמלתי בחיוך והתמתחתי.

"יש לך פה מקלחת בחדר?" שאלתי וקמתי מהמיטה.

"כן, פה."

"תודה." חייכתי אחרי שהוא הצביע על דלת לבנה. לקחתי את מברשת השיניים שלי ונכנסתי אל המקלחת שלו ו... וואו, איזו מקלחת. טוב, זו לא מקלחת, זה ג'קוזי ענקי. הכל מעוצב פה בגוונים של שחור לבן, אני בטוחה שהוא לא אחראי לעיצוב הזה.

"את רוצה לעבור לגור פה במקרה?" שמעתי את קולו של בן מאחוריי והסתובבתי בבהלה.

"מטורף. איך נכנסת?"

"מהדלת."

"גיחי..." השבתי לו ונתתי לו מכה קטנה. "אתה נכנס להתקלח?"

"כן, רוצה להצטרף?"

"היית מת." התגרתי בו והתחלתי לצחצח שיניים.

"אם כבר את היית מתה." בן אמר בצחוק והתפשט, הוא נשאר בבוקסר והחל למלא את הג'קוזי במים.

"רוצה להיכנס איתי, כן או לא?" הוא רציני, או מה?

"חחח מה נסגר, בן?" שאלתי ושטפתי את פניי. הרגשתי אותו מחבק אותי מאחור.

"נפתחנו, הייתי אומרת..." צחקתי והוא הצטרף לצחוקי.

"אני יכול לשאול אותך משהו?" בן סובב אותי אליו, בזמן שהוא משחק בשיערי הפזור.

"עכשיו כשאת סינגל..." חייכתי והוא התקרב אליי עוד. "יש לי סיכוי איתך?"

"אממ... ב-ן" גימגמתי כשהשפתיים שלו היו סנטימטר משפתיי. הנשימות החמות והנעימות שלו נשפו על שפתיי בצורה מפתה. לא יכולתי להתאפק והצמדתי את שפתותינו לנשיקה חזקה.