אלו הם חיי

מהפרק הקודם:

"I can't…" תומס הרחיק אותי ממני אחרי חצי שעה שאנחנו צופים בסרט.

"What's wrong?"

"Loren.. I think I love you…"

מ-ה-?-!

פרק 20:

הסתכלתי עליו, מנסה לעכל את מה שנאמר פה עכשיו. תומס הסתכל עליי במבט חודר, בוחן את שתי עיניי ושתיקה.

"Are you stupid or something?" שמעתי את תומס צוחק בקולי קולות, ואז הבנתי...

"Me?! Omg, you are stupid!" הרבצתי לו בבטן והוא ניסה להחניק את הצחוק שלו, דגש על הניסה.

""I thought you're serious! מחקתי את החיוך הקטן שביצבץ לו בין השפתיים, מסתכלת עליו צוחק צחוק בריא.

"Loren?" תומס שאל אחרי שהסתובבתי שוב לכיוון הטלויזיה, ממשיכה לצפות בסרט.

"I was joking" הסתובבתי אליו והסתכלתי עליו, ממשיכה לשתוק. תומס קרא בשמי ונופף עם ידו מול עיניי.

"ouch!" הוא הרים את קולו אחרי שהדבקתי את כף היד שלי בלחי שלו.

"You deserved it"

"But… I was joking!!!" תומס שוב הרים את קולו עם מבט מזועזע ועכשיו תורי לצחוק.

It doesn't matter, it still deserved you"" חייכתי ונתתי לו חיבוק. שמעתי אותו פולט גיחוך קטן ומחבק אותי חזרה.

-כעבור שבוע-

הימים עברו ועברו.

תומס קלט שהקטע בנינו ישאר כמו שהוא ולא מעבר לזה, ידידים בלבד. התקרבנו המון בזמן האחרון, סיפרתי לו עליי ועל מה שעובר עליי הרבה, מה שבדר"כ לא הייתי עושה.

והנה, עוד יומיים כיתה י"ב... ומחר אני עולה על טיסה חזרה לישראל ואני מפחדת מהחזרה. עם ספיר ופלור דיברתי אתמול, קבענו שכמה שעות אחרי הטיסה נצא לאיזה בית-קפה או לאכול משהו בחוץ. עם בן לא דיברתי כל החודש שהייתי כאן, ועם דניאל... אין על מה לדבר.

"מתי אמרת שאתה מתגייס?" התיישבתי ליד ברנדון כשהוא ארז את המזוודה שלו. אני לא מאמינה שהוא מתגייס! כמה חיכיתי לרגע הזה, הבית כולו לרשותי.

"בדצמבר." ברנדון ענה בחטף והמשיך להתעסק במזוודה. החיוך שלי התפרס על פניי והמשכתי להסתכל עליו.

"מה?"

"אתה מתגייס מוקדם..." עניתי כשהחיוך עדיין פרוס על שפתיי. ברנדון צחק ואח"כ הרביץ לי בראש עם גרב.

"את מתה שאני אעוף מהבית, אה?"

"כבר שלוש שנים..." צחקתי וחיבקתי אותו. מצד אחד... אני שמחה שהוא מתגייס, בכל זאת, בית ריק כמעט כל השבוע, אבל מצד שני, זה ברנדון (!) איך אני אסתדר בלעדיו?

"מה איתך ועם ה... מה שמו?" ברנדון שבר את השתיקה ועזב סוף-סוף את המזוודה.

"בן?"

"כן. מה איתכם, זה רציני?"

"אני לא יודעת איך להגדיר אותנו. חוץ מזה, שאני לא רוצה להיכנס עכשיו לקשר עם מישהו חדש... רק נפרדתי מדניאל." עניתי בכנות. כל החודש חשבתי על זה, מה לעשות עם בן? מה יהיה עם דניאל? החלטתי שכרגע קשר עם בן לא יתאים, ולא רק בן, כל גבר אחר.

"את עדיין  אוהבת את דניאל?"

"בטח." עניתי מיד. אני יודעת שאני עדיין אוהבת אותו. "פשוט שבן בילבל אותי לגמריי..."

"ואת רוצה לחזור לדניאל?" ברנדון שאל ושתקתי. על זה לא חשבתי, לא ידעתי מה לענות וזה גם לא תלוי בי החזרה הזאת.

"הבנתי."

"הבנתי." חיקיתי אותו והוא צחק.

"אין... איך את הורסת שיחות רציניות, ילדה קטנה!"

"אין יותר מה להוסיף, סתם היינו שותקים עכשיו" חייכתי וקמתי. "אני הולכת לארגן מזוודה."

"בהצלחה."

"אני הולכת..." הודעתי. חשבתי שהוא יקום ויבוא איתי, לארח לי חברה.

"את עוד פה?"

"מניאק, לא תארח לי חברה?" צחקתי אחרי המשפט האחרון שזרק לי. איזה אח, איזה...

"אין לי כוח." השיב לי והבנתי שאין טעם להתחנן. פתחתי את דלת החדר, זרקתי עליו חולצה שהייתה תלויה בצד ויצאתי במהירות.

"לורן!" שמעתי את ברנדון צועק וצחקקתי לעצמי. בגרות?, בחיים שלי לא שמעתי על המילה הזאת.

אחרי שעה וחצי, סיימתי לארגן את כל המזוודה הענקית הזאת. אלוהים, בחיים שלי לא ראיתם כזה גודל של מזוודה.

השעה הייתה מאוחרת ועל הבוקר אני טסה מפה. מתומס נפרדתי בצהריים, אחרי שהלכנו להסתובב קצת בקניון.

"לורני, כדאי שתלכי לישון." אמא נכנסה בחיוך לחדר ואני הנהנתי.

"בדיוק מה שבאתי לעשות." קמתי ופשטתי את החולצה שלי.

"לילה טוב." הפריחה לי נשיקה באוויר ויצאה. צחצחתי שיניים, החלפתי לפיג'מה ויאללה לישון.

**

"Home… sweet home.  – בבית. אין כמו ישראל." רשמתי אחרי רבע שעה שאני בבית, בסטטוס בפייסבוק. הלייקים זרמו, גם התגובות... אבל הלייק של דניאל משך אותי.

-"היי." שלחתי לדניאל שהיה על מצב מקוון בפייסבוק.

-"היי. איך היה בארה"ב?"

-"היה טוב. מה איתך, הכל בסדר?"

-"הכל מצוין." דניאל שלח ואז השיחה נתקעה. הדקות עברו ולא היה לי כוח לענות לכל הילדים ששלחו הודעות.

-"אני מתגעגעת, נוכל להיפגש היום?" שלחתי בהיסוס.

-"לא, יש לי תוכניות היום, גם מחר." דניאל שלח במהירות. אני זוכרת את הימים שאם היו לו תוכניות, הוא היה מבטל אותן. אבל היום זה כבר לא אותו הדבר.

-"תראי אותי בבית ספר"

-"אוקיי. נדבר כבר, אני הולכת לישון." הרגשתי כזאת מטומטמת. אני בטוחה במליון אחוזים שאין לו תוכניות, הוא סתם לא רוצה להיפגש.

-"לילה טוב." התנתקתי מהפייסבוק. סימסתי לפלור וספיר שאני בבית, ושאם הן רוצות, שיבואו. גם ככה אני לא עייפה, ישנתי כל הטיסה.

הפלאפון שלי לא הפסיק לצלצל, חלקם מילדים ששלחו אסמסים, חלקם שהתקשרו. אבל מי אני בכלל שאסנן שיחה של בן?

"בנצ'י."

"יפה אחת, איך התגעגעתי לקול הזה..." הו, איזה מתוק.

"גם אני, חתיך. איך אתה?"

"עכשיו מעולה, מה איתך, איך היה?"

"היה בסדר, לא משהו מיוחד." גיכחתי.

"מתי אני רואה אותך?"

"מתי שרק תרצה." בדוק הוא מחייך עכשיו. "רק שלא תיקרע לך הלסת מרוב חיוכים..." סיננתי ושמעתי אותו צוחק.

"מה קרה? טסת לארה"ב, התחלת לתפוס תחת?" וואי, הוא הרג אותי עם המשפט הזה.

"תיזהר, אל תביא לי רעיונות. נו, מתי ניפגש חתיכוס?"

"את עייפה?"

"לא."

"אז אני בא לאסוף אותך, או שאת רוצה לשבת בבית?"

"בוא אליי, אף-פעם לא היית אצלי." חייכתי ושמעתי אותו מצקצק בלשונו.

"איך יכול להיות דבר כזה, לורני?" הוא דיבר בקול מצחיק עם ר' גרונית.

"יאללה, תזרים את עצמך לפה. אני מחכה."

"טוב, פצצה. מת עלייך." צחקתי למשמע ה'פצצה'.

"ביי פצץ. הדדי." שמעתי את הצחוק המתגלגל שלו וניתקתי את השיחה. התפשטתי, לקחתי מגבת ויאללה למקלחת.

"מה נסגר?" שמעתי את קולו של בן קורא מהמיטה והלב שלי נפל לתחתונים.

"מתי נכנסת?!"

"לפני שעה. כמה זמן את מתקלחת?"

"חייבת. אין על אמבטיות יופי." צחקתי ונענתי לחיבוק שלו.

"יפה לך המראה המינימלי."

"כן, חשבתי להתחיל להסתובב ככה בחוץ" עניתי אחרי שנזכרתי שאני בתחתונים ומגבת בלבד. בן צחק ואז הצמיד אותי אליו לעוד חיבוק.

"התגעגעתי אלייך."

"גם אני אלייך." עצמתי את עיניי כשהוא ריפרף את שפתיו על הכתף שלי. החיבוק התארך מרגע לרגע ואז בן התנתק מעט.

"את לא נורמאלית שלא התקשרת, את לא מבינה מה עבר עליי פה." בן ליטף את פניי ואני חייכתי. הוא קירב את ראשו אליי ואני אחזתי בו, עוצרת את הנשיקה שאיימה להגיע.

"תקשיב שנייה..."

"מממ...?"

"אפשר לדבר עלינו רגע?" נאנחתי והתנתקתי ממנו. בן עקב אחר צעדיי בעיניו ועל פניו שרר מבט מבולבל.

"מה יש?"

"אני אתלבש, חכה רגע."

"אז ככה." התיישבתי לידו כשאני כבר לבושה.

"מה יש, לורן?"

"תקשיב, איך אני אגיד את זה..." ניסיתי לנסח את המשפט מבלי לפגוע בו. אני יודעת שהוא רוצה להיכנס עכשיו לקשר, אבל משום מה, אני רוצה להיות קצת לבד. לראות איך אני מקבלת את הדברים.

"את לא רוצה אותי." בן הוציא מפיו אחרי כמה שניות וזז באי-נוחות.

"זה לא ככה..." אחזתי בידו. "אני... אני לא רוצה להיכנס לקשר רציני עכשיו, אני רוצה להיות קצת לבד."

"בסדר, הבנתי." בן לא הגיב ליד שלי שהחזיקה בו. "בשביל זה הרסת את הקשר עם דניאל, בשביל כלום?" הוא שאל בטון פגוע. האמת, שהייתי מופתעת מהמשפט הזה.

"סליחה? אתה זה שהחלטת לא לוותר כשאני אמרתי לך שזה לא ילך בנינו." הזכרתי לו את העבר. כנראה הזיכרון שלו כל כך קצר, שהוא כבר לא זוכר.

"כי הרגשתי משהו אחר, משהו שלא היה לי לפני עם מישהי, משהו מיוחד." בן סובב את מבטו אליי ואני הזזתי את מבטי.

"הרגשתי שאת לא הולכת עם הלב שלך, כשאמרת לי שזה לא ילך בנינו, שאנחנו רק ידידים." נאנח. "אני מאוהב בך, לורן." בן סיים את דבריו ואני נשכבתי אחורה, עוצמת את עיניי. לא ידעתי שככה הוא מרגיש, שהוא התאהב בי כל-כך מהר. חשבתי שזה עדיין על אש קטנה, שזה רק מתבשל... שאפשר לעצור את זה.

"מה את חושבת כל-כך הרבה? פשוט תגידי ונגמור עם זה."

"תקשיב, מצד אחד, אני כן רוצה לנסות. מצד שני, אני רוצה להיות לבד."

"אל תגידי את זה..." בן אמר בטון שקט. "אני לא רוצה לדעת שיש לי עוד סיכוי. אם את רוצה לסיים את מה שמתחיל פה, תסיימי אחת ולתמיד."

"בן, אל תיפגע."

"לא נפגעתי. פשוט מעצבן אותי שאת משחקת בי ככה." הוא אמר אחרי כמה שניות של מחשבה.

"בן!" הרמתי את קולי והתרוממתי. "אני לא מאמינה שאמרת את זה עכשיו, באמת! מי משחק בך?!"

"את. תגידי מה את רוצה כבר, נמאס לי לשבת ולחכות. כל החודש הזה לא עשיתי כלום עם כל הבנות שרצו, חיכיתי לך שתבואי כבר וניכנס סוף-סוף לקשר."

"נמאס לך לשבת ולחכות? מישהו הכריח אותך?" הרמתי גבה.

"את שומעת את עצמך? את באה ונותנת לי סימנים שכן יש משהו, טסה וחוזרת הפוכה לגמרי. מה את רוצה שאני אעשה, אשמח שאת לא רוצה להיכנס לקשר?"

"עזוב..." קמתי מהמיטה "לך תעשה משהו עם הבנות שכל-כך רוצות אותך."

"וואי..."

"מה 'וואי' מה?!" הרמתי את קולי "מאיפה היה לי לדעת שאני אחזור מהורהרת מהטיסה הזאת?!"

"כולה חודש שלא היית פה, לא ראית אותי וזה כבר גרם לך להרהר לגביי. רק שתהיי בעניין, שכל החודש הזה לא יצאת לי מהראש." בן התוודה. אוף, הוא והמילים שלו.

"אז זהו? זה נגמר פה?" בן שאל אחרי שתיקה קצרה.

"כן."

"אוקיי" בן קם מהמיטה. "אם אנחנו גומרים עכשיו, אני רוצה לנתק את הקשר הידידותי." פקחתי את עיניי בהלם, מנסה לעכל את מה שהוא הוציא מפה כרגע.

מצטערת על ההזנחה ועל האיחור. פעם הבאה אני אשתדל להעלות את הפרקים בקצב מהיר יותר.

מקווה שאהבתן