לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אלו הם חיי



Avatarכינוי: 

בת: 30

Google: 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2010    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

6/2010

פרק 6


פרק 6 הגיע.

יש לי בקשה, אם אתם קוראים פה.. בבקשה תגיבו. אתם לא יודעים כמה תגובות נותנות מוטיבציה להמשיך.

תודה למי שכן מגיב .


"תביא את המגבת, שם." הצבעתי לו והוא הלך להביא את המגבת מדלת הארון. זו לא הפעם הראשונה שאני ודניאל מתקלחים ביחד. אני לא מתביישת ממנו, אני לא מתביישת שיראה את הגוף שלי עירום.

"נו!"

"אני בא.. אני בא." הוא אמר והוריד את החולצה בדרכו אליי. התפשטנו שנינו ונשארנו עם תחתונים.

"המים חמים." הוא אמר מתוך הדוש ואני הצטרפתי אליו, מרטיבה את ראשי. הצמדתי אותו אליי אחרי שהוא לא הפסיק לנעוץ בי מבטים.

"תפסיק לנעוץ בי ככה מבטים, כאילו זו הפעם הראשונה שלך שאתה רואה אותי עירומה." עניתי ונישקתי את החזה שלו.

"את מטריפה אותי בכל פעם מחדש." הוא ענה והרגשתי את חיוכו. הרמתי את מבטי אליו ועברתי לנשק את שפתיו, תוך כדי לקחתי את בקבוק השמפו ושמתי על ראשו. התנתקתי ממנו ועיסיתי את ראשו בחיוך. הוא לקח את הבקבוק, שם גם על ראשי ועשה את אותה הפעולה.

"נו! דניאל, לא ככה! יהיו לי מלא קשרים!" רטנתי והתרחקתי ממנו אחרי שהוא בילגן לי את כל השיער עם השמפו.

"איך את רוצה? ככה אני עושה לעצמי."

"יופי. לך יש שיער קצר!" עניתי בטון מובן מאליו וסירקתי את השיער עם ידיי. דניאל רק נאנח והמשיך לסבן את שיערו. שטפתי את ראשי, מרחתי עליו מרכך שיער וסירקתי את שיערי עם מסרק. אחרי שהוא שטף את כל גופו, הוא תלה את הבוקסר על דלת הדוש, שטף את עצמו שוב כשהוא עירום לגמרי ויצא מהמקלחת.

"תצאי מהר." הוא מילמל ויצא כשהמגבת עטופה על חלקו התחתון של הגוף.

המשכתי בסירוק עד שכל הקשרים נפתחו, שטפתי את ראשי, סיבנתי עוד קצת את הגוף שלי עם הסבון ויצאתי מהמקלחת.

"דנדוש!" צעקתי לו מבעד לדלת "תביא לי את המגבת!" המשכתי והוא נעמד מולי כשהוא לבוש בטרנינג שחור.

"קחי, סקסית." חייך והושיט לי את המגבת. לקחתי בחיוך וסגרתי את הדלת בפרצופו.

"קופה!" שמעתי אותו אומר ואני צחקתי. ייבשתי את השיער ואז תליתי את המגבת על גופי. נכנסתי לחדר ולבשתי תחתונים וחולצה גדולה של דניאל שמצאתי בארון שלי.

"את יודעת כמה חיפשתי את  החולצה הזו?" דניאל שאל אותי אחרי שהעביר אליי את מבטו.

"היית שואל." עניתי בחיוך ולקחתי את הפאן מהמגירה וייבשתי את שיערי לגמרי. מרחתי קרם כדי שהוא לא יהיה יבש והלכתי לשכב עם דניאל במיטה.

"סוף סוף את מריחה כמו בן-אדם נורמלי."

"בואנה, יא חוצפן!" הרבצתי לו. הוא צחק ותפס אותי במותניי.

"אם תמשיכי, אני אדגדג." הוא הזהיר ואני הפסקתי, נשכבתי לידו והסתכלתי עליו. הוא המשיך לראות טלויזיה ואני המשכתי להביט בו.

"מה?" הוא פנה אליי ולא הוריד מהטלויזיה את מבטו.

"אתה יפה" ליטפתי את לחיו בחיוך והוא הסיט את מבטו אליי, חייך וחזר לטלויזיה. ניסיתי כמה שיותר להיות איתו, קרובה אליו. עוד חודש אני טסה ללוס-אנג'לס, עד לתחילת שנה הבאה והוא לא יודע.

"דניאל?" פניתי לעברו והוא מיד סובב את מבטו. תמיד כשאני רוצה לדבר איתו על משהו חשוב אני קוראת לו בשמו המלא.

"מה קרה?"

"אני טסה ללוס-אנג'לס." אמרתי בעצב והוא פקח את עיניו.

"לתמיד?!" הוא שאל מיד ואני הנדתי את ראשי לשלילה.

"לחודש. אבל בכל זאת, חודש בלעדייך.. אתה יודע מה יעבור עליי?" נאנחתי.

"מתי את טסה?"

"בחודש השני של החופש, אני אהיה שם עד פתיחת שנת הלימודים." אמרתי והתחפרתי בתוך הפוך שלי. דניאל נאנח והתחפר בפוך גם הוא. הוא ליטף אותי לכל אורך ידי הימנית.

"אל תדאגי, אנחנו נדבר מתי שרק תרצי, נתכתב." הוא ניסה לנחם אותי, למרות שעל עצמו זה בקושי עבד.

"זה לא כמו לחבק אותך, לנשק אותך, להרגיש אותך." הסתכלתי עליו עמוק לתוך עיניו. הוא לא אמר כלום, רק חיבק אותי אליו. בסופו של דבר נירדמנו שנינו כשאני בין זרועותיו.

 

****

 

פקחתי עיניי וראיתי חושך מוחלט בחדר, רק הטלויזיה האירה אותו. הרמתי את השלט ובדקתי מה השעה 3:00 לפנות בוקר. כיביתי את הטלויזיה והסתכלתי על דניאל שנראה שליו כ"כ. קמתי ושטפתי פנים, ירדתי לסלון ושמעתי רישרושים מהמטבח. המטבח היה חשוך לחלוטין, אז בכלל נלחצתי. נכנסה בי איזו רוח פעולה ולקחתי את הפסל של אמא והתקדמתי למטבח "לורי, לא!" שמעתי את קולו של ברנדון מתוך החשכה ואבן נפלה לי מהלב.

"תגיד לי אתה נורמאלי?! למה אתה יושב בחושך?!" שאלתי בעצבים והדלקתי את האור. הופתעתי לגלות שהוא לא נמצא לבד, היו שם לפחות 5 גברברים חסונים. בחנתי כל אחד מהחברים שלו והם בחנו אותי ואז נזכרתי שאני עומדת מולם עם תחתונים וחולצה גדולה של דניאל.

"את מתכוונת לעמוד ככה עוד הרבה זמן?" ברנדון שאל אותי ודחף אותי מחוץ למטבח.

"תביא לי מים, אני צמאה." הוראתי לו והוא המשיך לעמוד במקום.

"לא שמעת מה אמרתי?"

"חשבתי שאת לא מדברת איתי.." הוא אמר בחיוך מתגרה.

"אוקיי.. חשבתי שאתה לא רוצה שהחברים שלך יראו אותי בלבוש הזה.." סיננתי לעצמי והתחלתי ללכת שוב לכיוון המטבח, אבל ידו של ברנדון תפסה אותי.

"אני רוצה שתקשיבי לי." הוא פסק ומבטו הפך להיות רציני. הרפתי את גופי וחיכיתי להמשך.

"אני לא התכוונתי לעשות את זה.. אני לא רציתי לפגוע בך ואני גם לא אפגע בך, לעולם. את הדבר הכי חשוב לי בעולם הזה ואת יודעת את זה." הוא אמר ואני התרככתי.

"אז למה הרמת את היד? למה לא עצרת את עצמך לפני שהסתכלתי עלייך במבט הזה?"

"אני לא יודע מה עבר עליי באותו הרגע, לא יודע מה חשבתי לעצמי." הוא ליטף את ראשי בחיוך מתנצל ואני חיבקתי אותו. הדבר שאני הכי שונאת, זה לריב עם ברנדון. לא משנה מה יקרה, אני תמיד אוהב אותו בכל הלב שלי.

"חתיכת מטומטם. אתה יודע שאני אוהבת אותך?" שאלתי בתוך החיבוק שלו והוא צחק.

"אני יודע קטנטונת, אני יודע." הוא ליטף את ראשי ונישק אותי.

"עכשיו, עוף ותביא לי מים." התנתקתי מהחיבוק שלו במהרה.

"איי איי קפטן." הוא אמר בקול נמוך והלך למטבח. התיישבתי על הספה וחיכיתי למים שלי.

"קחי" שמעתי מאחוריי, אבל זה לא הקול של ברנדון. הסתובבתי לאחור וראיתי את ליאור.

"היי ליאור.." אמרתי מבויישת ולקחתי את כוס המים הגדולה שהושיט לעברי.

"היי ילדונת, מה קורה?" הוא שאל בחיוך מתוק, שאופייני רק ל-ליאור. מכל החברים של ברנדון, ליאור הכי אהוב עליי, מאז שאנחנו בארץ ברנדון וליאור מכירים.

"רוצה לשבת איתי? הם ממש משעממים שם." הוא הציע בחיוך נבוך ואני הנהנתי.

"חכה פה, אני אלך לשים עליי משהו." השבתי בחיוך ועליתי לחדר. הסתכלתי על דניאל בחיוך, כמה דקות שאני עומדת ובוהה בו. בסופו של דבר שמתי עליי מכנס קצר וירדתי אל ליאור.

"מה נעשה?" שאלתי כשהתיישבנו שנינו על הספה בסלון בחוסר מעש.

"ממ.. יש לכם גלידה?" הוא שאל ואני צחקתי.

"בטח, איזו שאלה."

"לא הלכת לישון?" ברנדון פנה אליי ואני הנדתי את ראשי לשלילה. לקחתי את הגלידה ושתי כפות.

"דניאל קם?" פנה אליי שוב ואני שוב הנדתי את ראשי לשלילה.

"אז למה שתי כפות?" חופר.

"לי ולליאור." עניתי בקצרה ויצאתי מהמטבח. התיישבתי ליד ליאור והושטתי לו את הכף.

"וניל עוגיות. אוהב?" שאלתי בזמן שאני נאבקת עם הקופסא.

"הכי אוהב." ליאור ענה, לקח ממני את הקופסא ופתח אותה בקלות. הוא חייך חיוך מתלהב ואני צחקתי.

אחרי שאכלנו כמה ביסים החלטנו לראות את קלטת הבר-מצווה של ברנדון. מה הקשר? לא יודעת.

"תראה איך נראתי!" אמרתי כשהוא צוחק בלי סוף.

"יו, איזה חמודים הייתם!"

"מה זה חמודים.." סיננתי והמשכתי לאכול מהגלידה. ברנדון היה ממש חמוד, לעומתי. היה לו שיער בלונדיני עד הכתפיים, עיניים ירוקות.. ממש אמריקאי לתפארת. הוא לא השתנה מאז, טוב נו.. הוא כן. הוא התפתח ונהיה גברברון, השיער הארוך התחלף בשיער קצר והעיניים הירוקות, נשארו אותן עיניים ירוקות, רק יותר שובבות.

"אני עוד שנייה נרדמת" אמרתי בפיהוק לליאור שהמשיך לראות את הקלטת בהתעניינות רבה.

"בואי.." הוא חיבק את כתפי והשעין את ראשי עליו, אחרי כמה דקות כבר נרדמתי.

 

***

 

-מחר מסיבה אצלי, ב-10:00. לא לאחר! תודיעי גם לדניאל.- קיבלתי הודעה מפלור. היא באה לי כל-כך בטוב.

"בייבי, מחר מסיבה אצל פלורה" אמרתי בשנייה שהוא ענה לטלפון.

"לא דואגת לשלומי?" שמעתי את הקול הוואנבי מופתע שלו ונאנחתי.

"מה נשמע, אהובי היקר?" אמרתי והוא צחק.

"הכל בסדר. בקשר למסיבה, אני לא יודע אם אני אבוא." הוא ענה אחרי חשיבה קלה.

"לא תרצה להשגיח עליי מקרוב?" שאלתי בהתגרות.

"את יכולה לשמור על עצמך לבד"

"בסדר.. לגביי היום, באיזו שעה אמרת להיות מוכנה?" היום אני ודניאל יוצאים לחגוג את השנה שלנו ביחד והוא לא מוכן להגיד לי לאן הולכים.

"ב-7"

"ושוב לגביי היום, לאן הולכים?" שאלתי בציפייה.

"........................"

נכתב על ידי , 30/6/2010 08:03  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פרק 5


אז ככה.. פרק 5 הגיע לו. המוזה המטורפת הזאת לא עוזבת אותי, טוב שכך .

אני יודעת שהוא קצת קצר, אבל פרק 6 יפצה על הכל.

מקווה שתאהבו!


"דנדי.." עצרתי אותו כשהוא הגיע אל מכנסיי.

"ממ..?" הוא הימהם לעברי והרים את מבטו.

"בוא נפסיק פה.. זה מה שחסר לי עכשיו על הראש, שברנדון ישמע דברים שהוא לא צריך לשמוע." חייכתי והוא נישק אותי.

"אוקיי" הוא התנתק ממני ולבש את החולצה שלו. קמתי ולבשתי את הגופייה הלבנה שלי.

"רוצה לראות סרט?" שאלתי והוא הסתכל עליי במבט מוזר.

"מה סרט, עכשיו?"

"מה הבעיה?" שאלתי כשהמבט הזה לא יורד לו מהפרצוף.

"לא בא לי סרט, בא לי אותך.." הוא אמר בחיוך וחיבק אותי אליו. חייכתי חיוך ענקי כשאני נמצאת בתוך החיבוק שלו.

"הייתי עושה איתך כל מה שאתה רוצה, כל עוד ברנדון לא היה בבית. אתה יודע איך הוא מגיב לדברים כאלה.." אמרתי בטון מתנצל. ברנדון שומר עליי צמוד, יתר על המידה. בגלל שהוא אחי הגדול אז הוא מרשה לעצמו להיסחף עם השמירה הזו, למרות שאני לא מרוצה מזה. דניאל נאנח בשקט והמשיך לחבק אותי.

"בוא נצא לסיבוב בפארק, מה אתה אומר?" שאלתי כשאני עדיין בתוך חיבוקו.

"אני אומר שבסדר גמור. נעבור אצלי בבית ונביא את נוקייה" הוא אמר והתנתק מהחיבוק. נוקייה זו הכלבה שלו. כן כן, כמו החברה. תמיד אני צוחקת על השם הזה. מי קורא לכלבה שלו בשם של חברת פלאפון?

"התגעגעתי לפלאפון" אמרתי כשאני צוחקת. בשביל לעצבן את דניאל, אני קוראת לנוקייה פלאפון.

"תפסיקי!" הוא אמר בתוקף ואני התפשטתי. לבשתי מכנסון קצר בצבע צהוב-בננה, חולצה שחורה עם קישושים שאותה הכנסתי אל תוך המכנסון ונעלי אולסטאר לבנות. שמתי עיפרון שחור, עשיתי קוקו מרושל, לקחתי את הפלאפון ויצאנו.

"נוקייה!" דניאל קרא בחצר שלו. אחרי שניה היא צצה לה משום מקום. כלבה חומה עם מלא-מלא פרווה, בגודל של הזרת שלי.

"אין.. הכלבה הזו עושה אותך כ"כ נשי!" צחקתי כשהוא מלטף אותה ומנשק אותה באהבה.

"שתקי, גם כן את." הוא צחק והעביר את הכלבה אליי. כמה שאני צוחקת עליה, היא הכלבה היא חמודה בעולם. קטנה ואוהבת, פרוותית בצורה מטורפת. לפעמים כשאני ישנה עם דניאל, היא נמצאת לידי כתחליף לדובי.

הוא נכנס לתוך הבית והביא את הרצועה הורודה שלה.

"עכשיו בכלל אתה נראה נשי."

"את סוחבת אותה, מה נראה לך?" דניאל בטון מובן מאליו ונתן לי את הרצועה הנמתחת. צחקתי והתחלנו ללכת.

"בוא נשב פה." משכתי את דניאל אחרי למטה. שיחררתי את נוקייה מהרצועה והיא רצה לה.

"אז מה.. מחרתיים שנה ביחד." דניאל זרק לאוויר ונשען על ירכיי.

"כן, תראה איך הזמן עובר" התכופפתי אליו ונתתי לו נשיקה יבשה על השפתיים.

"כשנהנים"

"זוכר את החודש הראשון שהכרנו?" שאלתי וצחקתי.

"איך אפשר לשכוח! היית כזו קרציה!" הבאתי לו מכה קטנה.

"אתה היית קרצה! כל הזדמנות שהייתה לך או שהרבצת לי, או שחיפשת דרכים לריב איתי." אמרתי במהירות. לפני שנה וחודש אני ודניאל הכרנו. בחיי, הוא היה הילד הכי קרצייה שהכרתי! אין יום שלא הייתי רבה איתו. עד שיום אחד, רבנו כהרגלנו והוא צרח שהוא אוהב אותי. בטעות כמובן. אחרי זה, התחמקתי ממנו כמעט שבוע ובסופו של דבר, התוודאתי גם אני.

"אני אוהב אותך." הוא אמר אחרי שתיקה קצרה והסתכל עליי. חייכתי והתסתכלתי עמוק לתוך עיניו. ליטפתי את פניו והקדשתי לכל סנטימטר בפניו תשומת לב, לאף, לעיניים, לשפתיים, למצח, ללחיים, לסנטר. שמענו את הנביחות של נוקייה מרחוק. דניאל קם במהרה מברכיי השקיף לאופק ורץ לעברה. קמתי גם אני כדי לראות ממה ההיסטריה וראיתי את נוקייה תקועה בגדר הברזל שהייתה שם. רצתי גם אני אליהם ועזרתי לדניאל להוציא אותה משם.

"כלבה מפגרת! איך הגעת לכאן?!" הוא צעק בעצבים.

"תירגע, דניאל" אמרתי ולקחתי את נוקייה על ידיי. לא מספיק היא מבוהלת, הוא צועק. דניאל נשם נשימה עמוקה והתחיל ללכת אחריי. ליטפתי אותה עד שהיא נרגעה, הנחתי אותה לידי וישבתי לידה.

"תפסיק להיות חמום מוח." אמרתי אחרי שהוא התיישב לידי. הוא העביר את מבטו אליי.

"מה קשור עכשיו?" הוא הסתכל עליי במבט צר והניד את ראשו מצד לצד.

"קשור. תפסיק להתעצבן מכל דבר קטן, זה לא בריא." העברתי את מבטי אל נוקייה שליקקה את ידי בלי הפסקה.

"לורי אל תהיי מעצבנת." דניאל גיחך ונשכב על הדשא.

"מעצבנת תקרא לאחותך!"

"בואי הנה.." הוא משך אותי ונשכבתי על הבטן.

"אתמול אחרי הארוחה, אביאל אמר שהוא מאוהב בך." דניאל אמר פתאום ואני הסתכלתי עליו במבט לא מבין.

"לא מאוהב בך בצורה כזו." הוא מיהר להגיד. "כאילו.. הוא התאהב באישיות שלך ושאני מטומטם שככה נתתי לך ללכת."

"באמת מטומטם.." סיננתי והוא חייך.

"נו.. נוקייה." דניאל הזיז אותה מפניו. היא כ"כ אוהבת אותו!

"תפסיק כבר! היא מראה לך כמה היא אוהבת אותך." צחקתי כשהיא ממשיכה ללקק את פניו בחיבה.

"אבל אני דביק עכשיו." הוא הרים אותה והניח אותה על בטנו.

"אני רוצה שאת תראי לי איך את אוהבת אותי." הוא אמר.

"איכ! נראה לך? אחרי שהיא ליקקה אותך? בחיים לא" עניתי מהר והוא צחק. הרמתי את הפלאפון ובדקתי מה השעה.

 –לורי, אני אצל ליאור. יש לך מפתח?- ברנדון שלח אותה לפני כמה דקות. –כן. תלך- שלחתי לו בחזרה ולא קיבלתי עליה הודעה.

"מי זה?" דניאל פנה אליי.

"ברנדון. הלך לחבר שלו." עניתי והמשכתי להתעסק בפלאפון. דניאל פיהק והתמתח.

"עייף?"

"לא ישנתי אתמול כל הלילה. חשבתי עלייך בלי סוף" הוא ענה וליטף את נוקייה שנחה עליו בשלווה.

"איך הגעת להחלטה לבוא אליי?" שאלתי והתקרבתי אליו.

"בבוקר אחרי כל החשיבות, החלטתי לבוא אלייך ולהתנצל. היה לי חלק די גדול בריב הזה. אחרי שבאת והיחס שנתתי לך, הייתי חייב לבוא." הוא ענה ובילגן את שיערו בחיוך מתנצל.

"אחרי שראיתי אותך ישנה, הפרצוף השליו שלך משך אותי למיטה. חיבקתי אותך ולא רציתי לעזוב ואז נירדמתי." הוא ענה והחניק צחוק במילים האחרונות שלו. חייכתי והשענתי את ראשי על חזהו, הוא ליטף את שיערי ואני ליטפתי את נוקייה שהסתכלה עליי. "שנלך הביתה?" דניאל שאל ואני הנהנתי. קמתי ממנו וקשרתי את נוקייה לרצועה. דניאל קם אחריי ואחז בידי. הוא חיבק אותי מאחור ונתן לי נשיקות חטופות בצוואר.

"אני חייבת מקלחת." אמרתי בלי שום קשר.

"כן, את מסריחה בטירוף." דניאל ענה וצחק. הסתכלתי עליו במבט צר וצחקתי גם אני. אחרי הליכה קצרה הגענו לביתו, הוא החזיר את נוקייה והמשכנו לבית שלי. פתחתי את הדלת עם המפתח שהיה בכיס שלי ונכנסתי כשדניאל אחריי.

"אני נכנסת למקלחת, תרגיש בבית." אמרתי אחרי שהפעלתי את האזעקה ועלינו לחדר.

"בואי.. אני אכנס איתך" הוא ענה בחיוך והושיט לי את ידו.

נכתב על ידי , 28/6/2010 13:17  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

11,646

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאלו הם חיי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אלו הם חיי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)