יש לנו חברה מזעזעת.
חברה מגעילה.
אנשים דוחים.
למה בחורה שנראית בנאלית קצת שמנמונת אבל יפה ובן הזוג שלה חתיך הורס שרירי
הם לא באותה רמה.
למה אומרים לה "כל הכבוד לך.."
"איך השגת אותו.."
זה נראה לכם הגיוני
מי אמר שהוא יותר טוב ממני?
בגלל שהוא נראה יותר טוב?
הולך למכון הרבה?
מה זה השטויות האלה
אני פשוט מתוסכלת.
מתוסכלת מהחברה בה אנחנו חיים.
מהעולם הזה שפיתחנו.
מהילדים בני ה-13 שיושבים בעבודה שלי ומדברים על ההיא שעברה אונס ועל ההוא שיש לו ריבועים בבטן ועל זאתי ששלחה תמונה עם חזיה ותחתונים וזה הגיע למורה בבית הספר.
ילדים בכיתה ו אולי.
גועל נפש. בושה.
והאתר ההוא פרוגי שאומר לבנות שבאות לראיון עבודה שהן צריכות ללבוש חצאית קצרה ומחשוף.
היום הייתי בראיון עבודה. לבשתי חולצת וי נק
והוא קונסטנטלי הציץ מבעד לחולצתי.
המחשוף לא היה מטורף ולא באמת היה מה לראות.
אבל זה כל הזמן קורה לי עם החולצה הזו.
ואני מנסה לקחת את זה כמחמאה. לקחת את זה בטוב.
לזרום.
אבל לפעמים זה מרגיש כאילו מעמד האישה בחברה הוא שכל הזמן יחקרו אותה ויבדקו.
מה היא לובשת
מה היא אומרת
איך היא מתנהגת
היא שרמוטה
היא פריג'ידית
היא אשכנזיה,
מה נסגר אתכם?
כולכם הפכתם לערסים ופרחות?!
כולם חיים במדינה שלנו בסרט.
אני אומנם כבר לא נוער. אני תכף 20
אבל הנוער במדינה שלנו קיבל חינוך מזעזע
מאיפה זה הגיע
הפורנו הפך לנגיש
וכך גם צורת התקשורת.
אפילו בנהיגה הידרדרנו
הפכנו לפריז, צרפת. כל הזמן rush hour
כל הזמן מכוניות בכביש.
כל הזמן פקקים.
כל הזמן תאונות
כל הזמן הרוגים.
די תישארו קצת בבית !
הכסף הפך להיות זמין לנוער וכך גם העבודה
הנוער עובד
הנוער מרוויח כסף
הנוער קונה מכוניות
הראש אאור גדל.
כל הזמן יש מכוניות בכביש.
כוס אמא של כולכם.
אתם עולים לי על העצבים.
בימים מסויימים אני כלכך מתוסכלת שאני מרגישה אובדנית.
אני מרגישה שקשה לי לצאת הממיטה בידיעה שזה מה שמחכה לי בחוץ.
זה מפחיד אותי.
והיום. היום הוא יום אחר.
היום הייתי יעילה עשיתי המון דברים הספקתי לקדם את העתיד שלי מבחינה כלכלית.
היום היה יום טוב.
אבל עדיין כוס אמא שלך כולכם
תישארו בבית.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Hurtful-bitch