לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

My) Cup Of Tea)


משנת הלימודים הקרובה אגור ואלמד במשך שנתיים בקולג' בינלאומי בווילס[בריטניה], של ארגון ה-UWC, עם עוד 350 בני נוער מתרבויות,שפות,מדינות ודיעות שונות מכל העולם. על החויות,החיים המחשבות וההירהורים מעבר לים, אי שם בבריטניה ! (:ATLANTIC COLLEGE :)


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2013    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

6/2013

ביקור בית חולים אצל סבתא


מחשבות עצבות שעברו לי בראש בדרך לבקר את סבתא בבית החולים.
מקווה שזה ידרבן את הקורא/ת ובעיקר אותי לבקר יותר אצל סבתא, למרות שזה עצוב, מדכא וקשה לראות את זה כל פעם מחדש.. זה כל מה שיש לה.

נסעתי 45 דקות מתישות ומתוחות בדרך אליה. עמידות ממושכות וסתמיות ברמזורים הרעועים מול אוריהם האדום המונוטוני, והזמני. ריחות יצורי האדם שהקיפו אותי הורגשו בעזים מידי, מתערבבים בצורה לא מאוזנת. לא בריאה. לאחר הגעתי המיוחלת לתחנה, נסיעה נוספת ששוב שיחקה על עצביי העדינים- עד לתאי הכליאה  בביה"ח לניאדו בנתניה.                                                                                                                הנוף החיצוני, המתגנדר לו בים, צעירים וצעירות –מפיג את השממה הרועמת. חוסר חיים אופף את המקום הזה. לעתים נדלק השלט המזהיר ש"הכניסה לכוהנים אסורה", באותו האדום הזועק והמונוטוני כמו זה של הרמזורים שחלפו על פניי בדרכי לכאן. בבורותי החילונית, שאלתי אדם ירא שמיים למה זה- הנחתי שהוא יודע (כוהנים, תורה וזה). "כנראה שמישהו נפטר עכשיו" ענה האדישות מופלאה- תשובה שרק הוסיפה לשקט המכביד שכילה את האווירה.                                                                                                                                                                בהמשך חיפושיי אחר המחלקה לעולם הבא על שם טיפול נמרץ,העדפתי להתמקד בתוואי השטח עליו אני מתהלכת; מדרכה צרה, לעתים ישרה, מקושטת במסטיקים  שהאפירו והזדקנו  גם הם עם הזמן, ובנמלים המגדרות נוזל ממותק ורעיל כלשהו.                                                   הגעתי לאזור שכוח האל. נכנסתי וראיתי אותה. שוכבת, עלובת מראה ומשועבדת לשניות הנראות כנצח. מאזינה למנגינה הטבעית של תזוזות גופה המופחות בקצב אחיד ואיטי מהקרדיוגרף. "כאב הראש הזה, באוויר האטום של בית הכלא, מפריע" היא אומרת לי מבלי להישיר מבט אל עיניי. מן בורחת בדמיון לעולם הבא- והעיניים איתה. "אני עוד אשתגע כאן..." התקרבתי קרוב יותר, רציתי לגעת, לחבק, להרגיש אותה איתי כאן ועכשיו. ברחו לי קובץ המילים הפתטיות "אבל את מוכרחה להתמיד".

אפילו לבובות על חוטים, המלאות, כביכול בחיים, בתזוזה, בעלילה ובגווני צבעים משוכים על פרצופיהם המריונטי- אין באמת רצונות, שאיפות ויכולת תכליתית לממשם.                                                                                    


זו היא סבתי, אובייקט זקנה נוסף, בדל רוח קט השזור בין חוטי הקרדיוגרף וחוטי האינפוזיה. נעלמת בתוך הערפל העוטף את מגירות זיכרונותיי, ומתווספת בטבעיות אל אוסף המריונטות הקיים.

נכתב על ידי אלמוגית , 26/6/2013 23:48  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי:  אלמוגית

בת: 31




8,130
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , חטיבה ותיכון , החיים מעבר לים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאלמוגית אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אלמוגית ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)