עיצוב זמני :\

================

אני קוראת את הבלוג הזה ורואה מה שלא ראיתי קודם.

התבגרתי כל-כך מהימים האלו שחשבתי שאני צריכה להיות כבר בת מאה ולחיות חיים בוגרים.

 עכשיו אני מבינה שפשוט חיפשתי משהו ששווה ערך כלשהו, כי בבצפר הכל הלך כמו זין

אפילו כשסגרתי את הבלוג לאנשים ניסיתי להיות משהו שאני לא .

עכשיו אני רואה הכל כל-כך ברור .

הבנתי עכשיו שאולי אני בוגרת יותר מהאחרים בגילי, אבל זה לא הופך אותי לבשלה.

אני בת 15 , בגיל ה15 המושלם ב-ש-ב-י-ל-י , לא מה שגיל 15 אמור להיות בגדר הנורמה.

בגלל זה חיפשתי משהו אחר.

אני מתלבטת אם לפתוח דף חדש ולמחוק את הפוסטים.

 אבל מוזר לי, כי אני יודעת שאני לא אזכור שום דבר ממה שמחקתי וזה עצוב. 

אבל חשוב, כי כל כך השתנתי . 

אז אני אמחק .

להתראות בלוג ישן,

שלום לך מחר :)

אנשים משתנים, וזה כואב.

לא אוסיף שום דבר חוץ מהעובדה שזה בסדר שהם משתנים, אבל שיזכרו לא לדרוך על מי שהם אהבו פעם בדרכך ל'אני' החדש שלהם .

קטע שכתבתי אתמול , אחרי שנים של זמן שלא כתבתי : 

התרת מאחור/ ג'יימי ברי

בפזיזות עלובה התרת עצמך מאחור.

החיוך נזרק מקומט על הרצפה, חושף שיניים כחיה בועטת,ואת מדלגת אל עבר האור.

רגעים של שמחה נפערו והשאירו אותך מצולקת, חללים אטומים ננטשו בגופך.

מפוזרים פרומים חוטי הקשרים האנושיים על בשר גרונך, חוטי האהבות מתלהטים על צוואר חשוף וחסר ישע.

גרון חדל צלילים.

זעקות התעטפו בצביעות מעושה ,התכסו בנייר צלופן של משלוח מנות ,מיותם מדברי מתיקה.

זעקות שהשתיקה יפה להן, כי זה כה מיותר לחוש בכאב.

וכתמים אדומים משכרים כיין ליטפו את אדמת חדרך הריקה, מקלדת דוממת נסוגה הרעש, מילים הוקלדו על פיסת צוואה.

מילים כה ריקות, רק כתובים צעדים, צעדים צעדים, עקבות של בריחה.

ופסיעה אחרונה אל עבר האור.

לא הותרת רק אותך, גם אותי מאחור .

בסה"כ נחמד לחזור.

 אני אפתח את הבלוג ואמחוק את הפוסטים הישנים, שאני פתאום רואה כמה שהם לא אני ! 

כשיהיה לי כח אדבר קצת על """אלוקים"""". 

טיילור מומסן