הראשונה היא כמובן האוונגארדיות הזאת.. התחושה העמוקה של להיות מישהי דרמטית.
אישיות אחרת.
תמיד הרגשתי שאני מתחברת לכתיבה כי יש בי כל כך הרבה דמויות שרוצות להתפרץ....
רובן או דרמטיות מאוד, מלכותיות מאוד, והקיצוניות השניה- אישה אילגנטית בעלת צמה קלועה.
הסיבה השניה, והפחותה יותר, היא שבבית ספר כמו שלי בצפון ת"א, או בכלל בת"א ...
כל הערסים והפרחות וכל הוונאבי אימואים קשוחים מעמידים פנים.
אני כל-כך דובקת בלהיות עצמי, גם לי מגיע יום אחד של מסכה :)
להלן התוצאות ^^
קטע שלי , פורים בצורה קצת אחרת:
המארש אל המוות/ ג'יימי ברי
סכינה
הושחז היטב בשיכרון חושים.
חלחלת
המוזמנים איננה עוד מזיכרון שכוח אל, ונאבדה מהרגע שהוחבאה תחת מסכות יוקרתיות שעוטרו
בדם וזיעה.
הרִיק התבטא
בקצב אחיד של שלדים תופפים מרצפות חשופות.
שמלות הנשים
הנפוחות והאוונגארדיות להפליא כיסו את הפגמים המחרידים של חוסר החיים והשאירו את
אישוניהן בוערים בחשכה חשוכת המרפא.
מהמרפסת עכר
אור הירח, מלבין את גוף השלדים, חסרי הנשמה, מתנוענעים בחלל החשוף, דקים ,בוהקים
בלבנותם.
צבעי המסכות
והשמלות בטח התלהטו בוערים בגווני האש או התפרעו בצבעי האוקיינוס כשנתפרו מבדים
יקרים,ביד מרגישה, אבל בשימושם החוזר כל ליל-ירח מלא, עוטות את העצמות הצורמות במארש
אל המוות, איבדו את חייהן ואת נשמתן.
סכינה
הושחז היטב בשיכרון חושים.
שיכרון
החושים, תופעה מרתיעה ומבעיתה, הרי באולם הזה לא התנוססה לה תחושה יחידה; קנאה
אחת, אהבה דלה ולו שנאה עזה.
הצעדים של
הנשמות המתות דויקו בתוך ההרמוניה האדישה של הכלום.
אך רגשותיה
חזרו לטרוף בבשרה, ובלחייה דימם הסומק האכזר.
רגליה נעו
עם תחושה, עם שנאה, בעלות תודעה רצחנית.
ובתוך
התחושה ששרפה את גוויתה השבה מן הרִיק, צמח בכאב ובזעם -הרצון.
לא היה דבר
שהשתווה לבערה שחתכה בגופתה, לא היה דבר כואב יותר, זיכרון מטריד יותר, מן הרצון
למוות בו היא המתמלאה.
אך הפעם
שאפה היא לסופיות המוחלטת של הגרסא מוות, ולא הסתפקה בזיוף השקרי של איבוד התחושה,
ופטירת הנשמה.
נשמתה,
שהייתה היחידה שפעמה באולם באין-סופי, התאנקה בייסורים,בצער ובכאב מזעזע.
סכינה הושחז היטב בשיכרון חושים, וקרע
ממנה את פרצופה, בעל המסכה הישנה, שנצבעה צבע עמוק ומזוויע של דם.
מארש
הגוויות לא הפסיק מנגן את קצבו על רצפת המתים, לא הניד עפעף, בעת התחושה היחידה
נרקבת בעולם השלדים.
השיר האהוב עלי .
תמיד היה בביצוע של נינה סימון, ותמיד אמרתי שהביצוע הזה יהיה הסלואו הראשון בחתונה שלי.
וואי החתונה שלי , יהיו הרבה פוסטים על זה, וזה מאוד ארוך ולא לעכשיו.
זה היה מן שיר שמבחינתי אסור לדעת בו כי זה קלאסיקה.
ואז הגג'וס סטון הזאת, עם השם המוזר הזה , הוכיחה לי אחרת .
אני בכיתי, לא יודעת מה איתכם, זה לא מוקלט .
ואנשים עוד מעזים לשמוע ג'סטין ביבר אחרי זה :
I put a spell on you 'Cause you're mine
You better stop the things you do I ain't lyin' No I ain't lyin'
You know I can't stand it You're runnin' around You know better daddy I can't stand it cause you put me down
I put a spell on you Because you're mine You're mine
I love ya I love you I love you I love you anyhow And I don't care if you don't want me I'm yours right now
You hear me I put a spell on you Because you're mine
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
