הכל מרגיש פתאום כל כך מוזר .

הלכתי עם בת דוד שלי לראות את הסרט קשר לא מחייב והבנתי תאוריה מדהימה .

בחצי שעה הראשונה שאת יוצאת מסרט של קומדיה רמנטית, את מרגישה כל-כך מיועדת...

כאילו זה רק עניין של זמן עד שהגבר הנכון ייחל לשכב ליידך ולהתעורר ליד השיער הסבוך שלך כל בוקר, ולאהוב את מה שהוא רואה.

חצי שעה אחרי זה,את מסתכלת על החיים שלך בהשוואה לחלום הזה, על הרגליים שלך לעומת רגלי הדוגמנית הדקיקה של הוליווד.

ואת לא אוהבת מה שאת רואה.

ואצלי זה עוד יותר גרוע.

הדבר היחיד שאני מייחלת אליו הוא בעל ומשפחה.

למה אני לא מחפשת חבר? כי אני שואפת לאהבה.

תקראו לי משוגעת, וזה סביר להניח יהיה נכון...

רב הבנות שיש להן חבר, בשבילן הוא הבויפרנד שפשוט דורש להשוויץ בו כאילו הוא תיק עור חדש של דולצ'ה וגבאנה,

ובשבילו היא הגירלפרינד עם החזייה של הקאפ סי.

ואני חושבת שאהבה היא יותר מדי בשביל לתת לעצמי לחוות חיקוי עלוב כל-כך מבלי האפשרות לחכות.

איך אנשים כל-כך רותחים: מה, כבר גיל 15 בלי חבר רציני.

בנות, בנים, הכל בסדר.

בעולם שלנו זה כבר כל-כך מקובל לעשות צחוק מאהבה, אבל זה בסדר לחכות.

תרצו מישהי ספציפי כשתראו אותו, אל תרצו חבר בשביל הרעיון של אחרים כבר חוו את החוויות האלו אלף פעם.

תקראו לי תירוצים של נערה עם חזיית איי, אבל אני מאמינה שמסתתר בי משהו יפה.

ומה שנשאר מהסרט זה רק הסוכריות של הג'לי בלי שקנית במבצע.

אם יש ימים שלא הולכים לסרט של קומדיה רומנטית, כנראה שיש איקס גדול על...

"היום-שהתנגדת-שישדכו-אותך-צעקת-צווחת-בכית-רעדת-בסוף-הסכמת-לתת-צ'אנס-ואז-החברה-הגיעה-לתל-אביב-ושכחה-ממך"

איך לכם יום כזה?

וואו, כנראה יש לכם חיים, וכנראה אתם לא אני .

שמחתי שלא היה שידוך, באמת שלא רציתי, וכן, היו ימים שרעדתי ובכיתי מרב זעם שאני נקלעת לתוך מרעבולת של בדיוק מה שניסיתי להמנע ממנו.

אבל כשהיום הגיע הייתי מוכנה לתת הזדמנות.

הייתי מאושרת בגל לשאני נותנת לעצמי לתת הזדמנות, לא בגלל השידוך עצמו, שאליו לא היה לי כח.

אבל בימים כאלו, שמגיעים מרחוק לת"א , עם ה'שידעך', ופשוט שוכחים אותך, אחרי שהיא השקיעה בי כל-כך הרבה יזע נפשי...

פשוט ציפיתי ליותר.

די לצפות נטע.

אם במקרה את היום הזה לא סימנתם ביומן שלכם, אז אולי היום הבא יהיה יותר מוכר

חברה-שהשתנתה-התחילה-לצאת-עם-מישהי-ועכשיו-מה-שנשאר-לך-ממנה-זה-ללהזיז-את-הראש-כשהיא-עוברת-איתה-במסדרון.

אה...גם את זה לא?

בכ"מ, תנסו לחשוב על הבן-אדם שאתם הכי מעריכים ואוהבים, אדם קרוב.

תנסו לשבץ אליו מילים כמו 'פוגעת' או 'דורכת ומשאירה מאחור' ... אני מניחה שגם המילה 'דוחה' תתאים.

לא כי היא בנאדם דוחה ... לא....

פשוט כי היא כיאלו דוחה אותך ממנה, כאילו אתה כל-כך רוצה להתרחק שזה כבר אל בשליטתך.

למה לעזאזל אני, הילדה שהכי מאמינה שיש מישהו שאני אוכל להתאהב בו ולסמוך עליו ולהתמסר אליו, נפגעת מכל בן-אדם אפשרי ?! 

מישהו יודע איפה השארתי את המפתח ללב שלי ?!

נתתי לאנשים ספורים להכנס אליו, והם שכחו איפה הם הניחו את המפתח.

ועכשיו השאירו אותי פתוחה ונעולה.

ואיך זה אפשרי?

אין לי כח לשים שיר היום.

אבל ממש ממש יותר מאשמח, אם תמליצו כאן למטה שהפוסט הזה יהיה במומלצים של ישרא.

חשוב לי שאנשים יראו, יחושו הזדהות, או אולי... שמישהו בכלל יקשיב, ולבלוג הזה יהיה משמעות.

בכל מקרה...

אני אוהבת אותך, ואיך אדם שאני אוהבת מלבדך ! 

[ חב לשאני עוד לא מכירה אותך עדיין... הממ? ]

נטע.