יצירה שונה לחלוטין מכל האחרות,

אשמח אם תאהבו.

נביחה צרודה

במקום החשוף שלי,

תמונה מרצדת מולי

קפואת מגע בחלל האטום.

ובינינו גווית פנטזיית רומן,

מן הרמוניית שתיקה דועכת.

ולפנטזיה שם

והד זיכרון

וניחוח קול

וחזה.

במקומי החשוף

אין חושך

אין קור

אלא ריק העמוס

בחושך

ובקור.

ריק משכר נפלא, נוסק ודועך כנביחה צרודה.

החלטתי להוסיף עוד שיר.

אשר אשכח

ואותך אנשא בתהומות לבי

מסתורי תוכי

אשר שלך הם.

מסדרונות חשוכים

מתקלפים אט אט

זכרוני מתפורר הוא גם כן.

אך לנצח אזכור

את אותה הצביטה

ואותן שיני טרף בבשר שפתותיי

נושכות משתיקות בי קולות געגוע

הן צבע עינייך נושך הוא גם כן.

לנצח אוהב

רק אותך אשתוקק

ואותך, תחושת אהבתי, אשר לבטח אשכח-

אזכרך.