נטע מיידלע,אל תבהלי,זאת טל-אור* הסווב ואני עומדת לכתוב לך פוסט.

סתם,אין לי הקדמה יותר טובה.

אז אני אדבר לעיניין..הרבה זמן רציתי לכתוב לך,בטח תופתעי לדעת אבל גם ניסיתי לכתוב כמה מכתבים אבל את מכירה אותי..לא הולך לי.

את חברה מדהימה.את מיוחדת,את כריזמטית,אמיתית. אישה של ממש. בלי להגזים,ובכנות, את הבן אדם הכי מיוחד שהכרתי.

הגישה שלך,איך שאת מתבטאת,הביטחון. 

אני אוהבת אותך, מאוד,ואני לא יודעת אם אני מראה את זה. אבל את חשובה לי כלכך ומודה לך על הכל.

אני מחכה בקוצר רוח לחנוכה ושנצא סוף סוף בערב לאייסברג כמו שתיכננו כבר מספיק זמן.

ונאכל סופגניות ברולדין על רוטשילד. ונראה איזה סרט איכותי עם תה ליצ'י..

את יודעת שדיבורים זה לא הצד החזק שלי אז צילמתי לך קצת.

הכל פה צולם על ידי. אז דיר באלק אם מישהו ישתמש בזה.

חרתי את המיטב.

לסיום, אני. אם לא הבנת בידיוק מה הולך בתמונה הזו- פיתחתי תמונות שלי,כהרגלי צינזרתי את הפרצוף..רואים כאן את מרקו,המצלמה החביבה שלי.