לא הכי מוצלח שלי, אבל חייבת לכתוס פוסט כדי להוריד את הבלתי נסבל למטה.

זו זעקה המתורגמת לשורות ארוכות

לחיילים בשורה

לאנשים שצבע עורם

אפור.

לצוואה אילמת רקומה בחוטי זהב

לשנאה הנאנקת בין הסדינים באוויר מתמשך

לציפור עלומה ללא קן.

זו זעקה המתורגמת למילים קצרות

אל תחושת מחנק עלומה

אל סדר מושלם בכאוס הרוס

או סדר הרוס בכאוס מושלם

אל ריק,

אל כלום,

אל שום דבר,

אל אין.

אין שביל דרכו אוכל לשוב

כי אין שביל דרכו תוכל לשוב.

ובכל זאת רגליי הקטנטנות

מפזזות על האבנים הלהוטות

כמו על חלוקי נחל

ומחפשות אותך.

כולנו גוססים. כולנו גוססים. לא הוא. המשפחה גוססת, והסיכויים כנראה קלושים.