זהו תום העידן הנואש בחיי.

זהו תום העידן בו נטע תלויה באחר, בו נטע זקוקה לאחר מעצמה.

כעת, שחר עידן חדש מפציע, ואני מסורה רק לו- לעולם לא אפקפק בעצמי שוב.

אני מבטיחה זאת לעצמי, זוהי הבטחה שלא אפר. זוהי אני. המונעת מהמחשבה, המתחשבת ברגש באמצעות המחשבה. זוהי אני היוצרת מציאות. זוהי אני המורדת בעצמי. 

זוהי אני שפילוסופיה תוביל אותה למסקנה שכלתנית ולא תהטל בה,

זוהי אני,

ולעולם, מעכשיו והלאה, אהיה נאמנה לי.