בדמיוני אנחנו משרבבים ידיים, והאצבעות על הזכוכית מתלכלכות מהזרם הלוהט של המים. כולנו קוראים אלפי פעמים בשום מילה ונכנעים לסטיגמה של הלחות בשפתיים. בדמיוני זו רק אני ורק לבד ורק באמבטיה ואני לא יוצאת לעולם.

אין שום אדם בדמיון שלי: כולם כבר הספיקו לעבור בשביליו- אף סוג של בני-אדם לא הצליח להתחמק מהפנטזיות הכי נמוכות שלי, ועכשיו אחרי נשיפה ארוכה אני בדמיוני לבד ואין כבר על מי או על מה לחשוב. סימנתי וי על כולם, על הכל, על כל הסיטואציות וכל התחושות וכל המקומות בעולם. ושיניים ויריכיים הרבה הרבה שיניים וריסים רטובים וכולם כולם איתי ורוצים להיות איתי אבל אני אומרת לא- תמיד אומרת לא! ואולי הפעם... כן.

אני נכנעת לזרם היבש והמנוכר של המים, המראה מתמלאת באדים והמרפקים שלי מציירים עליהם.

אני מוצאת בך נחמה. את הלילות בהם אני הפשוטה הנרדמת וגם זו שמבינה את הלילות הארוכים וחסרי השינה. 
אני מוצאת בך נחמה כי את הדבר האחרון שיגדל עצמאות. את תלויה על הקיר של חיי בנוכחות מושלמת. תודה על מי שאת, על מי שאת בראשי. תודה שאת מאפשרת לי מקום בעולם. תודה על הריח של האלבומים ותודה על זה שאת שם.מעט הכל.