אנשים שאני שונאת:
את אלו שמגיעים באופן שכלתני ופורץ דרך למסקנה שהם טיפשים וחסר עתיד, או את אלו שנברו במעמקי נפשם והבינו שהם כישלון גמור- אך עשו זו בהצלחה מרובה.

את הטוטאליים, הניתנים לתיוג, כל מי שאפשר להצביע עליו ועל קטגוריה ולשלב בהם סטראוטיפים בקלות גמורה, ואת ההפך- את כל התחום האפור וחסר ההחלטה. את האנשים ששונאים את התחום האפור כמוני- אבל מרגישים צורך עז לנתח למה כסא הוא לא דבר אבסולוטי, והופכים חיש לקל ביותר לתיוג- פלצנים.

את המדוכאים להיות מאושרים, והמאושרים להיות מדוכאים- למרות שההבדל דק ולא קיים בינהם. 

אתם תשבו בדד וגם אני אבל גם אתם. אז מה זה משנה?, אה.. את הכל. אבל מי טוב יותר?
לסיום- אני שונאת את כולם כמעט.