סוף סוף פוסט פריקה לגבי עצמי, לשם כך נועד הבלוג הזה.

אולי לא יכולתי להיות עבורך האישה בחצאית.

אני משננת את המשפט הזה שוב ושוב והוא מתגלה באופן מפתיע כהקלה, כי בכך לא יכולתי מעולם להרוס את שבלתי ניתן להתקיים.

אולי לא מרחק השנים החזיק ביננו

אלא שנינו עצמנו עמדנו בין שנינו. 

בכל פעם שאני נושמת אותך בדמיוני אתה נראה רחוק יותר, ובכך ברורה לי יותר  הדרך שעלי להגיב כלפי זכרונך.

הייתי עבור עצמי האישה בחצאית. אתה היית האור הגדול בשמיים המטושטשים, התגמלות האידיאל, כל הקלישאות וכל הנוגד את הקלישאות...

היית אהובי הראשון.

ואולי יעבור עוד זמן רב עד שאמצא בשביל מי להיות זו, אותה אישה בעלת הרגליים החשופות שחופשת את נשיותה ומדיפה איכות, אולי שנים...

אבל גם אחרי שעזבת- נשארתי אישה, ונשארה בי חצאית.

אז ר.ג, באהבה גדולה,

גם בלעדייך

נותרתי

אישה

בחצאית.