פריקות שכתבתי בשנה האחרונה, ולא פורסמו:
נובמבר 2011:
"דעתי תמיד הייתה רהוטה עלי
זוהי השפה שהתרהטה במרוץ השנים."
"זו הבעיה, השפה כל כך רדודה שאנשים מדברים עוד לפני שהחליטו על מה לדבר . "
התסריט אחראי, אולי בעצם לא. אני חייבת גם תסריט.
פברואר:
"מה זאת אומרת אל תקחי אותה ללב?
אתה לא נושא אדם על הכפיים ומניח אותו שם. הוא פשוט מוצא את המפתח."
- "אני חושבת שאולי הגיע הזמן לשמור על המפתח יותר טוב, את לא חושבת?"
"נראה שכבר הספיקו לשכפל אותו ולהחביא בכיסים של האנשים הבלתי מושגים."
איזה קטע שטוב לי. טוב הוא מבפנים.
מאי:
אני לא רוצה שידברו אלי בלחישות
ויתרגמו מילים אנושיות
לבקבוקי זכוכית קטנות
בטון מתיילד וחלוד
לגיל שעבר לי מזמן
לא רוצה שישתיקו את כולם בהנפת יד
כי זו אני בשיחה
אז שקט
לוחשים פה.