אפילו תלות לא נשארה בי, עד כדי-כך זה עצוב. אפילו התלות לא נשארה בי. מספר האנשים הבודד להם ייחסתי משמעות- גם הם כבר לא מיוחסים במסתורי לבי.
אפילו התלות לא נשארה בי, אפילו התחתית של הקשר לעצמי אבד.  התחלתי להתחבר עם אחרים. זו בגידה עצמית, להתחבר.

רק שחס וחלילה לא אהפוך לנערה בגילי, הלוואי שאשאר לנצח אותה מתוסכלת תלותית שנולדה בת שלושים. אותה מתבדלת חברתית, אחת שכל כולה היא אלגנט. שהדבר היחיד שיש לו מקום בחיים שלה הוא מורים ורונה קינן. אף אחד מהם כבר לא שייך לי, זאת אומרת, אני לא תלויה. 

איזה ריק זה להשתחרר. חבל שאין לי תלות אחרת. הלוואי שיכולתי לדלג מתלות לתלות. ריק לי כשאני לא תלויה בכם.

פוסטים כנים זה לא יפה, אני חולה מתה בבית, הברזתי בטעות, מעניין למה עומרים "דפקתי ברז", מה רע בברזים?