אני פה כדי להשאר. איזה כיף, תזהרי.
משפטים שחלפו לי בראש ונכתבו השבוע:
- כשאני יוצאת מהאמבטיה אני מצפה להדיף ניחוח משכר של אבק קסמים, יין ופירות יער, נשיות מינימלית באלגנטיות מקסימלית. לפעמים הנשיות הנוטפת אכן מצליחה, אבל אין מי שיריח אותי.
- תופעת לוואי למוצר אוננות: תחושת ריקנות מתפזרת בדם שניה אחרי שנמאס מהתנועה חסרת התכלית. אתכם הסליחה.
- לילה מושלם עשוי מאבעת המרכיבים העיקריים הבאים: אינטימיות של חורף, חופשיות של קיץ, התחדשות של אביב והתרפקות של סתיו. עכשיו חסר רק המביט בי, הרואה אותי אינטימית, חופשיה, מתחדשת ומתרפקת.
הפוסטים שלי תמיד נגמרים במשפט מסכם של געגוע להווה הפוטנציאלי. הנוסח יפה מדי, מסודר מדי, מדוקדק מדי. מתחשק לי לשנות כינוי (ולשנות תקוות בבת אחת).
זו הפעם הראשונה שאני מתחילה להתנזר מהבלוג. אולי עדיף שלא אעדכן עד שיהיה מה לכתוב, עד שאלגנט תהיה חדשה, או לא כלל אלגנט.
למה את נכנסת כל יום לראות פורנו? הנה רמז עבורך לצאת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
