בוקר  מלא בכי. אני לא רוצה לחיות חיים אחרים. אף-אחד לא קרא את התסריט? זה לא אמור להיות המצב שלי. אני לא רגילה לחלום על אדם בצורה כל-כך ישירה. אני לא יודעת מי קורא פה ומעצבן אותי לפרוק פה, אבל פשוט היה מוזר הבוקר להסתובב מתוך שינה בחלום, באמצע שיחה משעממת איתו ולקלוט שאני לבד על הסדין. אפילו צחקתי על עצמי שכשחלמתי זה היה נראה לי הגיוני. ושקט. ושלו ואיגלואי. ובכיתי... ובכיתי... ובכיתי... אין לי כח לכתוב. אין לי. אין לי כח לזוז. התייאשתי. אבל משהו בי זועק לא להתייאש ואני מרחמת על החלק הזה אבל מתחננת שלא ילך לאיבוד.

אולי אקח את עצמי לבית קפה, או לשחות (זה נשמע כמו רעיון טוב), ואתחיל אחרי הארוחה הזו שבוע טבעונות. היום אני חצי שנה צמחונית!. אני נזכרת שאת הארוחה הזו לא הייתי אמורה לאכול לבד. בסדר, זה דווקא לא עושה לי כלום. יש רגעים שאני הכי מרגישה מעל זה ויש רגעים שפשוט לא.

לא יודעת ואני ממש מקווה שאף אחד שבאמת מכיר את המצב (חוץ מטול וראפי, ובתיה נגיד) לא יקרא את זה. אלא אם כן הוא יבין שזה אומר רק שאני אדם אנושי וטוב שהיה מוכן לתת מעצמו כל כך הרבה לאחר ולתת לאדם אחר מקום בחיים שלו, וזה נגמר. קודם כל- שיש סוף. על אחת כמה וכמה- שזה הסוף. כל מי שאני מכירה לא הייתה מתמודדת עם זה יפה כל-כך. רב הזמן אני מדברת עליו בחופשיות ואפילו צוחקת על הסיטואציה עם כולם. מאז היום שניתקנו קשר לא הזלתי דמעה, אפילו אתמול כשהיה קשה נורא זה לא יצא ממני, ולא כי עצרתי את זה, פשוט הייתי מסוגלת גם בלי זה. אז הבוקר כן, וזה טוב, כי אני מסוגלת לעמוד גם בפני זה, ובפני עצמי. 

וואו, כמה פעמים שמעתי בשבוע (אולי קצת יותר) האחרונים את צ'ט בייקר "אלמוסט בלו" . זה תמיד מאוד מרגיע אותי. מעציב ומרגיע. כתבתי כאן לפני שני פוסטים שאני מתבלבלת או מזהה את השלווה ואת העצבות כאחד במקום מסויים.

נשימה עמוקה. בוקר טוב. שנה חדשה. אני נטע, ואני לא אשכח את זה לרגע.

13:10

הארה מדהימה- אתה מרגיש אלי הרבה דברים עמוקים, אבל אתה פשוט לא מעוניין בזה, ולא מעוניין בי.

למה? מצד אחד מאוד מעניין, ומצד שני- קריטי?.

זו האראה מרתיחה ומדכאת ומצד שני כל-כך קלילה. מרגישה איתה טוב פתאום. מתמלאת בבוז כלפייך, כמה בעיות פסיכולוגיות ועלובות שגרמו לך לוותר על נטע.