בבית הספר החדש שלי, בסביבות 23:00 בלילה, אני מתנשקת. לא קל לי במקום החדש, בעיקר כי הוא לא הבית שלי, בית הספר שבו גדלתי והרגשתי בנח. אבל אני מניחה שבכל מקום יוצרים זכרונות חדשים, אז יצרתי אחד. "תמיד רציתי להתנשק בבית-הספר שלי" אני אומרת כשאני משפילה ראש אל החזה שלו. הוא עושה לי קיצי כי הוא יודע שאני אוהבת, נצלן.

 בכניסה מודבקת איזו מדבקה שכתובות עליה שלוש מילים באנגלית, ברח לי מה הן. דניאל אמר שאם מסתירים את האותיות B כתוב "איגלו". שימח אותי שהוא שם לב.

 אני מקווה שהכל יסתדר בסוף. הוא איחל לי שנה שאני ארצה, ואיחלתי לו את אותו הדבר. לבינתיים עושה רושם כי המהות של שנינו היא חלק ממנה. 

 משהו בבלוג הזה מרגיש לי נורא, נורא וטמא. הכתיבה שלי כבר לא המרשימה והיפה, אני כותבת על אותו "ד", שעכשיו כבר מכונה בשמו המלא, דניאל, עוד ועוד. אני רוצה טעם מתוק וחדש לזה. בקרוב הבלוג יחזור לעצמו, אסור לי לנטוש. יהיה בסדר. אני לא צריכה לכתוב בשביל קוראים. 

שנה טובה.