לפני שנתיים ויום, בסילבסטר שעבר, כתבתי את המשפט הבא: "ערב סוף השנה הולם את הקודמים לו". אז התכוונתי לעוד ערב, אפרורי וריק. השנה אני מזדהה איתו ממקום אחר- הוא הולם אותו, אקורד מסכם, נוכח. אם כתבתי בשיר "אז עוד היה ניתן להאמין/ כי מאווים גדולים זוכים לסוף מפואר/ אך אין דרך לסכם/ את שהתלקח ונלקח"- היום אני אומרת שיש רגעים קצרים, עשר שניות של ספירה לאחור- שיכולים;

 יושבות מסביב למדורה הקטנה, ברקע מתנגן דה גריי גיג אין דה סקיי של פינק פלויד, וספירה לאחור, עשר - תשע - שמונה - שבע מתנגנת איתו, מרוגשת, והנה- התחלה חדשה, טרייה. 

שלאותוהרגע