לאחרונה אני מבינה
שאין חיים בריאים.
העגבנייה מהונדסת
והאוויר עכור
והתרופות תעשייתיות.
אני פתאום רואה את זה ברור
ככל שהמודרניזציה מקצינה,
כמות עלוני הבריאות מדיו רעיל משתפשפים במדרכות עולה
ומדברים על מחקרים ברדיו
ושיחות בבית קפה על סיגריה
מתמקדות בעליית המחירים.
כתבתי את זה דרך האייפון אתמול אחר-הצהריים. ואתמול בלילה- האייפון מת. ואני יושבת ומנסה לתקן אותו. שוב, שוב. שואלת בפייסבוק, ברשת החברתית אינטרנטית. נזכרת בשיר שאני אוהבת, הוא אומר- מה יקרה לכם אם החשמל ישבות? אז, אני מרגישה באיזה מקום חופשיה. כאילו יש לי חופש לכתוב. הספר קורץ לי, התסריט... מתי אהיה מוכנה לקבל עלי את החופש?