אם רק הייתי כותבת קטעים ארוכים. כבר הרבה זמן שלא. אני רוצה שיצוץ בי משהו, מוזה לכתוב את הספר, ואפילו לסיים איתו, למרות שאני כל-כך רחוקה.

 לפעמים קלישאות מוכיחות עצמן. אני כבר לא כותבת כמו שמצופה ממני לכתוב. הקוראים שאהבו ברחו למילים גבוהות יותר, ואני מרגישה שאני יורה בבלוג של עצמי. אני כבר בקושי כותבת, וכשאני כותבת זה פרץ רגש יום-יומי. אני אוהבת אותו והא מיוחד, הוא מאוד אני, אבל אני גם מתגעגעת לחיבור למילה הפואטית. אז הרווחתי עוד צד בעצמי, ואיבדתי קוראים. אני תוהה אם זו רק הכתיבה שמרחיקה או גם האיכות שלה. אני חושבת שפשוט לפעמים צריך לחקור עולם כדי לחזור לבית המוכר, ולהפוך אותו לשלם יותר, לממומש יותר.

וסתם שאלה- מישהו ממי שקרא פה עוד נמצא פה?