פיסת שמיים נגלת אלי באופן מטאפורי

אבל אורה פתאום שולח אור שמיימי

ממש איך שכתבתי זאת.

היקום מסתנכרן איתי אל העולם החדש שלי

שתמיד פעם

ותמיד יפעום

בי.

אני אנשוף על העננים

והם יורידו גשם

וינקו את הלכלוך שהצטבר
וכשארקוד מתחת לירח במדבר

אני אדע

שיש דברים

שלא נועדו להשבר. 

[נ.ב-

יורם טהרלב אמר לי 

כששאלתי אותו

אם זה בסדר שלא כתבתי כמעט כלום

כבר חודשים

שביאליק לא כתב

לא זוכרת

משהו כמו ארבעים שנה

אז, אני לא כותבת כבר כמה חודשים

הכתיבה פינתה מקום למשהו אחר

אני צריכה לקבל את עצמי].