בא לי שתשבי כאן. אני זוכרת, אני זוכרת. אני יודעת שאנחנו כבר לא שם ועוד לא שם. אני אביא לך אש. אני מרתיחה מים לתה ונותנת לך לבחור תיון.
 אני בונה לנו אוהל מחסה מהמציאות, בה אנחנו כאופטימיות מפוחדות מדרכו של הלא ידוע, מחפשות היכן למקם לבנה לבית. בואי נראה פול מטאל ג'אקט.

שכחתי את המילים. אני חושבת איך לתאר את התחושה שלי והתמונה היחידה שצפה במחשבתי היא המנדלות המטורפות שנטרפות עלידי הרוח. בשביל היצירה הבאה כנראה צריך להשטף. אני מקווה שזה תהליך נקיון.

אני מוצאת את עצמי מתגעגעת לכל האהבות הראשונות. הניצוץ המדובר מלווה אותי כמו נבואה פנימית.

חושבת על הארי פוטר.

חושבת על שדה שכתבתי עליו פעם. שדה דמיוני.

מחפשת על מה לחשוב כדי לשקוע

בשלווה עמוקה

של יצירה.