הכל פרוס בפניי שכבות על גבי שכבות ורעתה דעתי כי טוב. ותרתי את הארץ
והתיישבתי בה והרבתי זרעים לבטלה כמספר הכוכבים שבשמיים ולבי לא מצא מנוח.
אינני יודעת איך להכיל את
המחשבות המורכבות לכדי שלמות של ממש. איני יודעת איך לערום לבנים חזקות וטובות
בסדרן אשר יחזיקו מעמד כשכל השאר ינוע, עוקר מנטוע.
לפצח את הקוד זו משימה של
ממש. מלבד העובדה שהיא בלתי אפשרית, היא גם מסובכת. ובכלל, תעתועים רבים משחקים בי
כפילוסופיית הזברה. מה הם הפסים. מה הם
הפסים ומתי יורדים מהם, איך עולים עליהם, איך עולים על הסוס. זה הסוד הכמוס.
לפעמים יש לי תחושה שאני רק בוחרת שלא להתמסר לדבר מלבד לרעיון אי-ההתמסרות בו
אני נלחמת בכל שעה, בכח רב וברצון דל.
אנא ממך, דבר בשפתי. ראה את הכל. ראה את הכל פרוס בפנייך שכבות על גבי
שכבות ותרעה דעתך כי טוב, כי תרת את הארץ והתיישבת בי והרבת זרעי בטלה כמספר
הכוכבים שבשמיים ונמצא מנוח. תרעה אותי.
האירוניה]]]