אני חורגת ממנהגיי כי היום התנהלה שיחה מאוד מעניינת בקרב הבנות בכיתה. וויכוחים של ממש. אני השתעשעתי מהשיחה בעיקר בגלל שכל צד היה בטוח השהוא צודק ומצד שני התמלא בחשש "האם מה שאני עושה לא מושך?".  אני מדגישה כי מותר לענות ב"ללא שם"!, ונימוק יתקבל בברכה: עושות את זה בגלל מה שנראה לכן סקסי או בגלל מה שנראה לפרטנרים סקסי? פרטו נשים. הוויכוח בעיצומו

מעניין אותי לראות במחינה סטטיסטית. 

נשים. כשזה מגיע למטה, אתן......:

מגלחות הכל, משאירות משולש, או לא מגלחות כלל? 

ולגברים: יש לכם העדפה אישית?

משפט החודש שלי ללא ספק מוכיח את עצמו שוב- הגוף מרגיל את הנפש. והנפש הורגלה כל-כך. הנפש כבר חלפה מן ההרגל ועברה אל עולם השייכות. הידיים שלי לא רגילות ללפף את הכתפיים שלך, הן פשוט שייכות לשם. זה מרגיש נורא טבעי ונורא נכון.  דיברת על איזה מקצב והתחלת לספור שמיניות ולדבר על הספרה חמש באיזה הקשר, הרגשתי לרגע כמו החברה המסורה הזו של האמן אחרי ההופעות. זה לא קשור בכלל לאהבה וזה מה שמיטיב את הקשר. זאת אומרת, השייכות לא מגיעה מתוך הרגש אלא מתוך מי שאנחנו ומי שהפכנו להיות זה בהקשרו של זה. אני תוהה אם אנחנו הורסים את עצם השייכות הזה.
קשה בבלוג הזה, קשה כי פתאום אני צריכה לחשוב לא רק איך לנסח אלא אם מותר בכלל. גם את זה אסור, אבל זה עוד שנוי במחלוקת. יש עוד צלע לבלוג לפתע והם לא הקוראים אלא האנשים בחיי שקוראים. ואלו שכתוב עליהם. וצריך לשנות מ"כתפייך" ל"הכתפיים שלך" כי זה נשמע פחות מאיים. ואין איום. זו מן תחושה פשוטה ובאמת לא מאיימת. שייכות.

הגוף מרגיל את הנפש. 

ש3-בס עמ יכ וו תת בלי המילה הראשונה.

נהיה קר בערבים, פנים וחוץ פנים וחוץ. והחדר מבולגן והמטבעות מפוזרים וספר התנ"ך למבחן מחר סגור. ומכנסיים חמים יותר מסל הכביסה, ועוד שכבת עליונית, נשית מדי ומיותרת. אני נתקלת בשארית ממך באיזור ה"בגדים לחורף" בארוני ללא לגיטימציה לניצול. זה מוביל אותי למחשבה שאני צריכה לקנות איזה סריג של גבר בכמה מידות מעלי, זה נראה נח, נח ובודד. וסתם. הודעות מאנשים ישנים בתקופה שעושה רושם כחדשה. וקר. וחורף. והמטבעות מפוזרים והתנ"ך סגור והווטסאפ לא מפסיק לצלצל. ואיזה ריק יש כשהרעש של ההודעות לא מגרה להתקרב ולבדוק. אנשים מדברים אלי לריק. ואני מדברת לאנשים לריק. הלוואי שהמיטה שלי הייתה נוכחת בכל שיחה. נראה שהיא מפשטת הכל ומקרבת את האמת. 
טייק יואר סטאף אנד פיס אוף/ פיס אוף מיי הארט בייבי.