הפוסט הזה נכתב מנקודת מבט אתאיסטית, אך יכול להתפרש לכל כיוון שהוא.
אין ספק שאלוהים קיים. ללא ספק, אלוהים קיים. השאלה היא, האם המצאנו אותו?
כל דבר אשר מדברים עליו ומשפיע עלינו בכל דרך שהיא- קיים, אחרת לא הייתה לו השפעה עלינו.
כל דמות, גם אם לעולם לא היה לה דופק, או בשר, או סוג של מוחשיות פיזית ישירה, היא אמיתית לא פחות מאלו שיש להם. דמות סיפורית, לדוגמא. או דמות פרי דמיוננו כילדים רכים. כתינוקות. כהזיה- קיימת.
לאלוהים יש כח להחליט מה יהיה ומה לא יהיה, אך השאלה היא- האם אנו מעניקים לו את הכח, האם אנו יוצרים אותו שיוצר אותנו?
האם השואה התרחשה כי אלוהים החליט, או האם אנחנו החלטנו שיש אלוהים, וזה יצר את השואה?
וכשאני אומרת "יש לו כח", או "יוצר אותנו", אני מתכוונת- משנה אותנו ללא הרף, יוצר את מי שאנחנו, רק בגלל אמונתנו ולא בכלל כוחו הבלתי מעורער בלעדינו?
כשאני אומרת "יוצר אותנו", אני מתכוונת, כמו שספר יוצר אותנו אל אדם אחר, משפיע עלינו, משנה אותנו. בכך הוא "יוצר אותנו" מחדש. עדכון גרסאשל עצמנו אל עצמנו החדש. המשתנה בלי הרף.
האם אלוהים הוא כזה?