ממ, טוב לי. ענן שחור ענק חג מעל ביתי. אבל הוא לא שלי. עכשיו אני צופה בו. אני צופה ברע משתפך. אני הנקיון שאחריו, לא ההתבצרות של המועקה. וברגע שאני נכנסת למקלחת, הגשם הזעיר האישי שלי, כל תל אביב מנקה אותי, ומתחיל הגשם. אני יוצאת אחרי מקלחת חמה וקצרה אל החלון עם כוס תה וסיגריה, מושיטה את ידיי קדימה ומקבלת את העולם. 

מה עשו לנו

יצרו לנו עולם שהתנאי ההשרדותי שלו

הוא לאהוב

כל ה

מיזנסצנה הזו

צועקת

נו

תאהבי

תאהבי

מישהו

תקחי אותו

לספסל הזה

עכשיו דצמבר

תתנשקו בגשם

אחר כך

לא יהיה גשם

אז

תקחי אותו ל

פינה הזו

תראי איזה

יפה

הכל

כל מקום הוא

זיכרון בפוטנציה

התרגשות מתבקשת

וכל יום כל יום

שקיעה

כל יום

שקיעה יפה

כל יום

ירח בוהק

כל יום יש

מזג אוויר

כל צעד יש

ציפייה

אלוהים

יצרת עולם לאהוב בו ולהאהב בו

ועשית מאתנו

תיבת נח כאותית

אלוהים

ציניקן.