הייתי שמחה 

לגלות

שכל הנפילה הזו

מפילה אותי הישר

על הזין

של הגבר הבא

שאתאהב בו.

בימים של המאוהבת

'העוורון הצבעוני'

אני נזכרת

ומתגעגעת.

כמתגעגעת

הולכת על ידי כצל.

המחייה היא המשימה המורכבת ביותר שנאלצתי לבצע.

תחושת האילוץ הופכת

אותה למשימה.

רוצה לשבת בביתי

ולא בדירתי.

ביום שאחזור לביתי

ביום שאחזור לביתי...

זה זיכרון שעוד לא חייתי.

אני תולה תיונים לייבוש על ציר הזמן

ובלי לדעת אני סופרת את הימים

עד שתהיה לי אמבטיה משלי.

[כנראה שלא צריך אמבטיה

בשביל אמבטיה].  

מזל טוב, הבלוג שלי בן חמש :)

הוא כבר ילד גדול.