אני מרגישה כאילו

אני עומדת 

לאכול את הפתיון

שאני זרקתי

למישהו אחר.

זאת אהבה,

אז

היא לא תברח-

כמו שאני לא ברחתי.

ובאמת,

לא ברחתי.

הרגליים

קפאו במקום

כשהזרקתי לוריד

שלהן

את מי

שאהבתי.

אני מקווה

שלעומתו

אני

סם ממריץ.

אבל

רק...

רק

שלא תברח-

שתכרכר

מסביבי,

שתשאר.

שמשהו

יישאר,

רק כדי שאדע

ש

אפשר

לשרוד

איתי.

?

אני צריכה לעשות בדק בית.

אין לי 

מילים

מעבר ל

השערה הפרועה

הזו.

להענש

או 

להגאל-

זו השאלה

בתכלס.

אם להלקות

את עצמי-

בעיניים פקוחות,

או להשלים עם עצמי-

לתמיד.

הגיע הזמן

להחליט.

הגוף חולה-

הוא מנע ממני לעשות דברים

הכרחיים

ואסורים.

אין לי מושג לאיזה שדון להקשיב

לאמת

או למציאות.

מה ייסדר עם הביטחון העצמי שלי.

מה ייסגר עם המפולת הזו.

בדיוק חגגתי את ה

שלווה שלי

אני רוקדת

בחופשיות

עם עצמי

בכל מסיבה

באמת

כמעט

אבל

עדיין חושבת שאני

מכוערת

או

לא מיוחדת

במיוחד.

ועכשיו נכנס לי סרט חדש

שאני

ממש גברית

מישהי העירה לי שאני טיפה גברית

סתם כי הייתי ממש חולה עם השיער על הפרצוף

במדבר

כאילו

לא בדיוק ככה

אבל המח הדפוק שלי פירש את זה ככה

ועכשיו אני אוכלת סרט

שאני גבר 

ואני מחפשת תשומת לב 

מגברים

כדי להרגיש

אישה

מה 

נסגר

עם

המח

המעוות שלי