עוד לא חוויתי את הזריחה הראשונה שלי. אני דוחה את הסף שלה, את התענוג של השקט נפלא הזה, את השמש המטפסת על חלוני השמאלי, שהיטיב להכיר אותה בכל קיץ, ובכל ספטמבר היא נעלמה מתוך עיניו, מתוך עיניו של החלון השמאלי. מן החלון במטבח כבר אין הזוכה לראות עננים בהירים נעים במהירות על גבי עצמם, ואף אדם לא צופה בנוף הנפלא של הצל הבהיר שמרצד על הסלון.
הרעיון של הסגול והכתום משתלבים זה בזה כמו בעיבוד מוזיקלי מושלם מייצג עבורי את החופש. לא רק את החופש הלימודי, אלא את החופש העצמי והשחרור המוחלט שבי, את השמחה והרוגע וכל ההתחלות החדשות הקיימות, את התקווה והציפיות. והן טובות כפי שהן, כציפיות. הן מעטרות את מיטתי באנחה נפעמת של מאוורר.
התענוג הוא בלחכות. 

תגידו יש משהו שאתן מפספסות? אתן טועות בנקודה הזו להתראות אל תכנסו לחורים שלי.

אנחנו נתנדף לאט

מן הסודות והשקרים 

נשוב אל תוך ימי התום

ונאחה את השברים

אעוף הרחק

מן הימים היתומים

ואתרפק מבלי לשים

על סודותיי הכמוסים.

*נכתב בזמן הלחנת הלחן של שיר זה. הוא אופטימי ושלי, צמח מתוך עצמו,מן אור השנה הקרבה.

כאן אני מחביאה את הערותיי השקופות.

אנו תלויות זו בזו כפי ש...
תיקון טעות: זו אני התלויה בך.
הנה את, אוחזת בי באלפי חוטים. הם נשרכים ממשקפיי הראייה שלך ומשפתייך ומאצבעותייך המתיילות לצידי גופך, הישר אל תוך גופי המושחז בחורי המחט. המראה אינו קולני כפי שהיה ניתן לצפות ממנו. החוטים דקים ופצעיי אינן נראים לעין, אפילו לעיניי שלי.

ובכל זאת,את אוחזת בי ובתוכי. בכל צחקוק, מילה ושיחה קולחת, את הולכת ומתרבה באחיזתך בי, בעזרת ידיים בלתי נראות שאת מגדלת בתוכי בקצב מכשף.

אנו תלויות זו בזו כפי ש...

תיקון טעות:

אני תלויה בך. אולי מעט. אולי ברגעים שכאלו, בשאון הלילה, אולי רק במשמע קולך.

התשמע קולי רחוקי שלי.

מן המעט שנשאר אנו פורחים זה בחזהו של זה ומחפשים להתרפק על נחמה שנמצאות בהערות שקופות.

אני כותבת על אדם לא קיים הערות שקופות, אבל המילים חיות בתוכי.