יום אחד אני עוד אנשק אותך בחזרה כמו שצריך. ועד אז, אחייך חיוך קטן (שעליו תענה ב: "איזה חיוך יפה") כשאתה תנשק אותי. יש משהו נחמד במיוחד בלהשאר מהמיטה בלי לצאת ממנה כל היום כמעט. היה נחמד גם שיצרנו לנו "חורף" עם מאוורר מזגן ושמיכת פוך, לפחות בחלקים שלא גנבת לי את השמיכה כליל. ונממד גם שאין אופוריה, שזה היה מציאותי וטבעי.

(נ.ב- הסתכלתי עלי ושאלתי אותה על מה אתה חושב, ואמרת לי "שאת יפה". אני חושבת שכמעט אכלתי את זה, אווה.)

לפני יומיים, משמע יומיים לפני תחילת הלימודים, קיבלתי את הבשורה המבלבלת- אני לא ממשיכה בבית ספרי (או שעלי לומר, לשעבר) לכיתה י"ב. והיום הכיתה ממשיכה והשנה האחרונה שלי, שיא התהילה, בלעדיי. והמגמה היקרה בלעדיי. אבל פניי מיועדות לכיוון חדש.

 העולם שינה את מסלולו עלי, או שאני שיניתי את מסלולי על העולם. הדרך נסללת, הכל יהיה בסדר.