שמיים של תכלת

קלסי מכורה לסמים. וג'רי. היא תמיד אומרת שהסמים זו התופעת לוואי של ג'רי. ותמיד מסבירים לה שהיא לא באמת אוהבת את ג'רי, הוא פשוט מביא לה את הסמים. אבל היא מתנגדת.
“הוא האדם היחיד שאוהב אותי!” היא צועקת על אימה כשהיא בהשפעת הסמים. מעיני אימה יורדות דמעות.
“את לא מבינה, אני אוהבת אותך.” היא ממלמלת ונאנחת, מתייאשת.
“אז למה שלחת אותי למוסד?” קלסי שואלת, ואימה שותקת. אבל קלסי לא מבינה שזה יעזור לה. כנראה. אימה נאנחת והולכת לחדרה. והמונית של קלסי מחכה בחוץ וצופרת.
קלסי, לבושה בג'ינס ובחולצה הלבנה המוכרת רצה למונית. כול הנסיעה היא מספרת את סיפור חייה לנהג. הוא מדי פעם מגיב ב'כן, בטח, ברור' רק בשביל לא להראות גס רוח, למרות שהוא כלל לא מקשיב.
קלסי כבר מול המוסד. היא נאנחת ונכנסת ל'בית כלא'. היא בטוחה שפעם זה היה בית כלא, רק שהפכו אותו לקצת יותר "נורמלי". השומר הזקן מחייך לעברה.
“היי קלסי.” הוא אומר בחביבות.
“היי.” היא אומרת ממורמרת, למרות שכלל לא כועסת עליו. ההפך- הוא אחד האנשים הכי נחמדים שהיא מכירה. מספיק לצעוד שני צעדים בתוך המוסד ומרגישים את העגמומיות.
קלסי הולכת במהרה, עוברת את כול רעשי הבכי והצרחות. היא נעמדת מול חדר מאתיים תשעים ותשע. הדממה בחדר מפחידה. קלסי זורקת את את תיקה בחיפזון על המיטה ומתיישבת ליד המחשב.
“פה?” היא כותבת במהירות לג'רי.
“זו קייט. אחותו. את יכולה להביא לי את המספר פלאפון שלך?” היא כותבת מהר. קלסי חושבת כמה דקות, ושולחת את המספר. הפלאפון מצלצל לאחר כמה מאיות השנייה.
“קלסי.” ממלמלת קייט בעגמומיות. יצא להן כמה פעמים להפגש, וקייט כעסה עלייה תמיד. מאוד.
“היי קייט. מה קרה?” היא שואלת בקול אדיש.
“ג'רי לקח מנת יתר. והוא מת.” היא ממלמלת ומנתקת. קלסי יכלה להישבע שהיא שמעה את קייט אומרת "ג'רי לקח מנת יתר. והוא מת. בגללך.” אבל הדמעות ששטפו את עיניה לא נתנו למחשבות לצוץ בראשה. תחילה היא בכתה בשקט. ואז כשהמשפט חלחל לתודעתה, צרחות נוספו לבכי. היא זעקה. אחת האחיות רצה לחדרה, ולאחר כמה התמקחויות ולקחה קלסי כדור הרגעה. כנראה שההשפעה הייתה כול כך חזקה את שקלסי יכלה רק לשבת על המיטה ולבהות.
“קלסי.” נשמע קול מעומעם. היא נאנחה והביטה במקור הקול. אישוניה התרחבו. זה היה ג'רי.
“אני לא מאמינה!” היא צעקה. היא נגישה לחבק אותו, אך היא התנגשה בקיר.
“קלסי. זה לא באמת אני. את הוזה.” הוא מלמל, אך היא נהרה את ראשה.
“אל תדאג. אני רואה אותך. אתה פה.” היא מנסה להסביר לו, והוא רק חייך והתייאש.
שעות היא ישבה על המיטה, ודיברה עם ג'רי.
***
האחות שעברה ליד חדרה שמעה אותה מדברת. היא נאנחה והמשיכה ללכת, כך זה המשיך חודשים. 'היא השתגעה.' חשבה בייאוש והסבירה להנהלה.
“קלסי!” אמרה האחות שצעדה לחדרה.
“מה?” ממלמלה קלסי בעצבנות, משום שהאחות קטעה אותה מדיבורה עם ג'רי.
“את עוברת למקום אחר. הרבה יותר כיפי.” שיקרה האחות. קלסי רצה אחריה.
את הנסיעה העבירה בדיבור עם ג'רי. הנסיעה לא לקחה יותר מרבע שעה.
“למה כתוב על השלט בית משוגעים?” שאלה בלחץ קלסי את האחות.
“תביני- את משוגעת!” הסבירה בצורה המעליבה ביותר האחות, והכניסה את קלסי לתוך המקום בדחיפה מהירה. ג'רי הופיע מולה.
“אמרתי לך?” הוא ממלמל ונעלם, משאיר אותה לסבול שם לנצח.
****
קבלתי מחזור בפעם הראשונה, ואני מרגישה נורא, ובקושי כתבתי את זה- סליחה אם זה ממש נורא.